פרשת חיי שרה: מידות טובות, ענווה ושמחה בעבודת השם
השיעור נפתח בתפילה ובברכות, ולאחר מכן עוסק בפרשת חיי שרה ובשליחותו של אליעזר עבד אברהם למצוא זיווג ליצחק. דרך המפגש עם רבקה מודגשות חשיבותן של מידות טובות, זהירות מהתרשמות מניסים חיצוניים והקדמת האדם לבהמה בשתייה. בהמשך נלמדת מידת הענווה וההתרחקות מכבוד וגדולה, באמצעות אליעזר עבד אברהם וסיפורו של רבי זושא מאניפולי. חלקו האחרון של השיעור עוסק במידת השמחה, בביטחון בהשם, בהשפעת השמחה על הבריאות ועל השגות רוחניות, ובחובה להיזהר שלא לצער את בני הבית ואת הסובבים אותנו.
01
שליחותו של אליעזר
חיפוש הזיווג ליצחק
אנחנו נמצאים במוצאי פרשת חיי שרה, פרשה שיש בה הרבה מאוד דברים חשובים ללמוד, ובין השאר עניין השידוכים והזיווגים. ראינו בפרשה איך אברהם אבינו, אחרי מות שרה אמנו, שולח את אליעזר עבד אברהם למצוא שידוך ליצחק הצדיק, בנו ויורשו הרוחני. הקדוש ברוך הוא ציווה את אברהם: ״כי ביצחק יקרא לך זרע״.
לאברהם אבינו היו ילדים נוספים, אבל בפרשה נאמר: ״ולבני הפילגשים אשר לאברהם נתן אברהם מתנות״. רש״י מביא שיש אומרים שנתן להם שם טומאה וכשפים, ויש אומרים שנתן להם את המתנות שקיבל בעבור שרה כשנכנס למצרים. את הזרע הקדוש ברוך הוא קרא רק ביצחק, ולכן את ארץ ישראל ואת כל המתנות הרוחניות של אברהם אבינו העביר ליצחק אבינו.
יצחק הגיע לגיל ארבעים ועדיין לא הייתה לו כלה. לכן אברהם אבינו שלח את אליעזר. אליעזר היה עבד נאמן מאוד. יש אומרים שהוא היה בנו של נמרוד, אותו נמרוד שזרק את אברהם אבינו לכבשן האש. בנו ראה את הנס שבו אברהם ניצל, חזר בתשובה ונדבק באברהם אבינו. הרמ״ק, רבי משה קורדובירו, כותב שהייתה לאליעזר נשמה גדולה מאוד ששקעה בתוך קליפת כנען, ובתשובה ובדבקות שלו באברהם אבינו הוא התעלה למדרגה רוחנית גדולה מאוד.
02
הנס והבדיקה של רבקה
לא מסתפקים בנס
הדבר הראשון שאליעזר עשה היה להתפלל לקדוש ברוך הוא. התורה מאריכה בתפילתו, ובסופו של דבר נאמר: ״וה׳ היום אל העין״. נעשה לו נס וקפצה לו הדרך. רב שמשון מאוסטרופולי כותב שיש כאן שם קדוש היוצא מראשי התיבות של הפסוק, אלא שבפסוק הזה סדר האותיות הפוך. הסדר הרגיל יוצא מהפסוק ״בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ״, ובשם הזה אפשר לכוון כדי לקצר לאדם את הדרך.
רב שמשון מאוסטרופולי, וכן הבעל שם טוב הקדוש, מסבירים שכאשר נאמר שקפצה לו הדרך, הכוונה היא שהארץ קפצה אליו. המקום שאליו הלך, חרן, ובפרט הבאר שבה פגש את רבקה, הגיע אליו, ובמקום הליכה של כמה ימים הוא הגיע באותו יום.
אליעזר עדיין לא הספיק לסיים את תפילתו, והנה רבקה באה עם הצאן. רבקה הייתה בתו היחידה של בתואל. בתואל היה רשע גדול, ושמה מרמז על מעשיו הרעים. גם לבן, אחיה, היה רשע גדול. חז״ל אומרים: ״אין בלבן אלא שמו״, כלומר הוא היה שחור במעשיו, אף ששמו לבן. בתוך המשפחה הרשעה הזאת גדלה רבקה כצדקת, כשושנה בין החוחים, בצניעות ובדבקות בשם.
אליעזר ראה שהמים עולים לקראת רבקה. נאמר: ״והנערה טובת מראה מאוד, בתולה ואיש לא ידעה״, ולאחר מכן: ״ותורד כדה ותמלא ותעל״. חז״ל שמים לב שלא נאמר שהיא שאבה מים. המים עלו לקראתה, ואליעזר ראה בזה סימן מן השמים.
03
מידות טובות לפני ניסים
המבחן האמיתי של רבקה
אליעזר ראה את הנס, אבל לא הכריע בגללו שרבקה היא האישה הנכונה. הוא ביקש ממנה: ״הגמיאיני נא מעט מים מכדך״. הוא רצה לבדוק את המידות שלה. היא ענתה: ״שתה אדוני״, מיהרה להוריד את הכד ולהשקות אותו, ולאחר מכן אמרה: ״גם לגמליך אשאב עד אם כלו לשתות״.
אתם יודעים מה זה להשקות גמלים? גמל לא שותה כוס או שתיים; הוא שותה דליים שלמים. אליעזר הגיע עם הרבה גמלים, ורבקה קיבלה על עצמה עבודה של שעות. הוא ביקש מעט מים לעצמו, והיא עשתה הרבה מעבר למה שביקש. כאן הוא ראה את המידות הטובות שלה.
יש אנשים שרואים דבר נגד הטבע ומיד מתרשמים. דבר נגד הטבע יכול להיות דבר גדול, אבל הוא יכול להגיע גם מכוחות הטומאה. ראינו את בלעם, ובכל הדורות היו רשעים שעשו ניסים ונפלאות ואף טענו שהם משיח, כמו שבתאי צבי ואחרים. לכן אליעזר לא הכריע על פי הנס. הוא רצה לראות מידות טובות.
העיקר העיקרים הוא מידות טובות. מי שמחפש כלה צריך לחפש אישה עם מידות טובות, ומי שמחפש חתן צריך לחפש מידות טובות. משפחה זה חשוב, והכול חשוב, אבל מידות טובות הן החשובות ביותר.
04
״עבד אברהם אנוכי״
ענווה ונאמנות לאדון
רבקה השקתה קודם את אליעזר ואחר כך את הגמלים. לכאורה, הרי יש דין שצריך להאכיל את בעלי החיים לפני שאדם אוכל, כמו שנאמר: ״ונתתי עשב בשדך לבהמתך ואכלת ושבעת״. כך נפסק בשולחן ערוך. מדוע אם כן היא השקתה קודם את האדם?
רבנו רבי יהודה החסיד, בספר חסידים, מביא מכאן ראיה שהקדמת הבהמה היא דווקא באכילה, אבל בשתייה האדם קודם. הוא מביא גם את הפסוק ״וישק את העדה ואת בעירם״ — קודם את העדה, ואחר כך את הבהמות. לכן רבקה אמרה לאליעזר: ״שתה״, ורק אחר כך: ״גם גמליך אשקה״.
אליעזר ראה שהשם הצליח את דרכו. הוא לא תלה את הגדולה בעצמו, אלא בזכות אדונו ובנס שהקדוש ברוך הוא עשה לו. הוא שאל את רבקה: ״בת מי את?״, ורצה לדעת אם זו אכן המשפחה שאליה שלח אותו אברהם. כאשר שמח לשמוע את ייחוסה, הבין שהקדוש ברוך הוא הצליח את דרכו.
אליעזר נתן לרבקה נזם וצמידים וביקש לבוא אל ביתה. לבן ראה את הנזם ואת הצמידים, והבין שמדובר באדם עשיר. הוא רץ אליו ואמר: ״ואנוכי פיניתי הבית ומקום לגמלים״. חז״ל אומרים שהוא פינה את הבית מעבודה זרה, מפני שראה שיש שם השם בפיו של אליעזר והבין שהוא לא ייכנס לבית שיש בו עבודה זרה.
נאמר: ״ויבוא האיש הביתה ויפתח הגמלים״. חז״ל דורשים שסופי התיבות יוצרים את המילה ״שמחה״, ללמד שאליעזר נכנס לביתם בשמחה גדולה. הכינו לו סעודה וכיבדו אותו, אבל הוא לא הסכים לאכול עד שיאמר את דבריו. המשפט הראשון שאמר היה: ״עבד אברהם אנוכי״.
05
הסכנה שבכבוד
להתרחק משררה ופרסום
אליעזר היה יכול להציג את עצמו כאדם חשוב, כחבר של אברהם או כשליח שלו. הוא יכול היה לתת להם לחשוב שהוא אדון לעצמו, אבל הוא אמר מיד: ״עבד אברהם אנוכי״. אני לא שותף שלו, לא חבר שלו ולא אדון לעצמי; אני העבד של אברהם. הוא לא הסכים ליהנות אפילו רגע אחד מהכבוד שעשו לו לפני שהבהיר מי הוא.
בזכות הדבר הזה זכה אליעזר להיכנס בגוף ובנשמה לגן עדן התחתון. בגמרא נאמר שיש תשעה, ויש גרסאות שמונות שמונה עשר, שנכנסו בחייהם לגן עדן: חנוך בן ירד, אליהו הנביא, משיח בן דוד, אליעזר עבד אברהם, עבד מלך הכושי, חירם מלך צור, יעבץ, סרח בת אשר ובתיה בת פרעה. יש שמוציאים את חירם מלך צור ומכניסים במקומו את רבי יהושע בן לוי.
יש גן עדן תחתון ויש גן עדן עליון. גן עדן התחתון גדול פי שישים מן העולם הזה, ויש לו פתחים אל העולם הזה, ובהם מערת המכפלה. כשהאדם נפטר, הנשמה אינה עולה מיד לגן עדן העליון, שהוא מקום רוחני מאוד. היא נמצאת תחילה בגן עדן התחתון, מזדככת במשך שנים עשר חודש, ורק אחר כך עולה לגן עדן העליון. לכן אומרים קדיש ועושים תיקונים וזיכוכים לנשמה במשך שנים עשר חודש.
אליעזר זכה להיכנס עם גופו לגן עדן התחתון מפני שלא לקח לעצמו רגע של גדולה. זה לימוד גדול: צדיקים אמיתיים אינם אוהבים לקחת גדולה לעצמם. הגמרא אומרת שלומדים הרבה משיחת עבדי אבות, יותר מתורתם של בנים. אדם שמחפש שיכתבו עליו דברי גדולה, כבוד ומעמד צריך להיזהר. עשית מצווה? תסתיר אותה. צדיקים היו עושים תחבולות כדי להסתיר את התורה והמעשים הטובים שלהם, כדי שלא יקבלו עליהם כבוד בעולם הזה.
06
רבי זושא ומצוות האלמנה
להסתיר את המצווה
אספר לכם סיפור, כי יש עניין גדול לספר סיפורי צדיקים במוצאי שבת. הפלא יועץ כותב שיש בסיפורי צדיקים מעלה רוחנית כמו לימוד מעשה מרכבה. הצדיקים הם מרכבה לקדוש ברוך הוא, אין להם דבר מעצמם והכול אצלם אלוקות, ולכן הם נקראים מרכבה לשכינה.
כולם מכירים את רבי זושא מאניפולי, אחיו של רבי אלימלך מליז׳נסק. רבי אלימלך זכה לעשירות ולמעמד גדול, ואנשים אהבו אותו והשפיעו עליו שפע. רבי זושא היה ההפך: עני מרוד, אבל צדיק גדול ושמח תמיד. פעם שאלו אותו איך אפשר להיות שמח כשחסר לאדם, והוא אמר: הרב שלך כנראה התבלבל, אני מעולם לא הייתי עני ומעולם לא היה חסר לי דבר. הוא היה עני מאוד, אבל לא הרגיש שחסר לו דבר, וחי כל ימיו באהבת השם ובשמחה.
כאשר בתו הגדולה הגיעה לפרקה, אשתו ביקשה ממנו לעשות השתדלות ולבקש כסף לנדוניה. רבי זושא הסכים לצאת מגדרו ונסע לרבי פנחס מקוריץ, שהיה תלמידו. רבי פנחס שאל כמה צריך, ורבי זושא אמר שאינו יודע. רבי פנחס קבע שהוא צריך שלוש מאות רובל, אסף את הכסף מגבירים שהכירו אותו ונתן לו את כל הסכום.
בדרכו חזרה עצר רבי זושא בפונדק. שם שמע אלמנה בוכה: בתה היתומה עומדת להינשא, והכסף שאספה במשך שנים, שלוש מאות רובל, נגנב. רבי זושא הבין שהשמים גלגלו לידיו מצווה גדולה. הוא פרט את כספו בדיוק לפי הסימנים שהאלמנה מסרה, חזר אליה, וטען שמצא את הכסף. לאחר מכן אמר שהוא משאיר לעצמו חמישים רובל כעמלה.
האלמנה כעסה: זה כסף של אלמנה ויתומה, מדוע שיישארו חמישים רובל בידך? שני אנשים שהיו במקום היכו אותו, מפני שלא הבינו מדוע הוא דורש עמלה, ואמרו שייקחו אותו לרבי פנחס מקוריץ כדי שינדו אותו. רבי זושא שמח וצחק, אף שהיכו אותו ואיימו עליו בנידוי.
07
״שנא את הרבנות״
בריחה מן הכבוד
כאשר הביאו אותו לרבי פנחס מקוריץ, רבי פנחס זיהה אותו, קם, נישק את ידיו, את ראשו ואת רגליו, ושאל אותם מה הם עושים. שלוש מאות הרובלים היו כספו של רבי זושא, ורבי פנחס עצמו נתן אותם.
רבי פנחס שאל אותו מדוע מסר את הכסף לאלמנה, הרי בתו שלו צריכה להינשא. רבי זושא השיב שלבת שלו יש אבא ואמא, ואילו היתומה קודמת לה. הוא רצה לתת לה את הכסף בלב שלם. רבי פנחס שאל: אם כך, מדוע ביקשת חמישים רובל עמלה?
רבי זושא הסביר שכאשר רצה לתת את כל הכסף, בא אליו יצר הרע ואמר לו: איזה צדיק אתה, עכשיו יתפרסם בכל העולם שנתת את הכסף של בתך לאלמנה והחזרת לה את שלוש מאות הרובלים. הוא לא רצה שהמצווה תהיה מעורבת בכבוד. לכן ביקש חמישים רובל לעצמו, כדי שלא ייראה כצדיק שמוותר על כל כספו, ואפילו הסכים לסבול מכות כדי שהמצווה תהיה נקייה.
זה מה שצדיקים עושים: הם עושים הכול כדי להסתיר את המצווה ולא לקבל כבוד. לכן צריך ללמוד מאליעזר עבד אברהם, שמיד כשהגיע לבית לבן ובתואל אמר: ״עבד אברהם אנוכי״. כבוד וגדולה הם דבר מסוכן מאוד. המשנה אומרת: ״אהוב את המלאכה ושנא את הרבנות״. אין הכוונה לשנוא רבנות במובן של תורה, אלא להתרחק משררה, גדולה ופרסום, מפני שהן עלולות לקבור את בעליהן. ככל שאדם מתפרנס מיגיע כפיו ומתרחק מן הכבוד, כך יש סימן שמעשיו נקיים יותר.
08
מעלת השמחה
שמחה לגוף ולנשמה
כמו שאני נוהג במוצאי שבת, אני מדבר פחות על הפרשה ויותר על ענייני המידות. נקרא כמה שורות מ״אורחות צדיקים״ בעניין השמחה. המידה הזאת של השמחה באה לאדם מתוך רוב שלווה בליבו, בלי פגע רע. כאשר אדם משיג את תאוותו ואין דבר שמעציב אותו, הוא שמח תמיד, פניו מאירות, זיוו מבהיק, גופו בריא והזקנה אינה ממהרת לבוא עליו.
שמחה אינה רק מעלה רוחנית; היא טובה גם לגוף. אדם עצוב, כועס או מוטרד נראה זקן וכפוף. על כך נאמר: ״לב שמח ייטיב גהה״. מן השמחה בא גם הצחוק. אדם שמח יכול לצחוק ולהיות נעים, ואינו אדם שכל דבר אצלו קוצני, כבד וכועס.
עם זאת, צריך להיזהר שהשמחה לא תהפוך לקלות ראש ולהוללות. ״וגילו ברעדה״ — לשמוח, אבל מתוך יראת שמים. שמחה של כסילים אינה טובה, אך שמחה אמיתית היא דבר גדול ועצום.
מסופר שכאשר שאלו את האר״י הקדוש כיצד זכה לגילויים הגדולים שלו, הוא אמר שמעולם לא נתן לעצבות להיכנס בליבו. האר״י ידע לראות את גלגוליו ומעשיו של אדם, וזכה להשגות שלא זכה להן כמעט איש מאז רבי שמעון בר יוחאי. השמחה הייתה הכלי שלו לקבל השגות רוחניות.
גם דוד המלך היה מנגן בכלי נגינה, מפני שכלי נגינה מביאים שמחה. נאמר: ״והיה כנגן המנגן ותהי עליו רוח ה׳״. כאשר האדם שמח, רוח הקודש יכולה לשרות עליו.
09
שמחה וביטחון בהשם
לשמוח בחלק שהשם נתן
הדרך להיות שמח היא לשמוח בחלקו. אדם צריך לקבל את מה שהשם נותן לו, את מה שנראה טוב וגם את מה שנראה רע, בידיעה שהכול מאת השם. מי ששמח בחלקו נקרא עשיר, כמו שאמרה המשנה: ״איזהו עשיר? השמח בחלקו״.
אל תהיה עצוב ואל תסתכל על חברך בקנאה. תהיה שמח באשתך, בפרנסה שלך, במי שאתה ובגוף שהשם נתן לך. אדם שמאמין שהשם נתן לו בדיוק את מה שנכון לו, יכול להיות שמח בחלקו.
מי שמאמין בהשם בלב שלם ובוטח בו ביטחון חזק, הביטחון מביא אותו שלא יפחד מדבר רע, שלא יהיה משועבד לבני אדם ולא ינסה לרצות אותם. יש אנשים שפוחדים כל הזמן: מהבריאות, מהפרנסה, מהבנק, מהילדים, מהגירושין ומהשמנה או הרזיה. צריך לעשות את ההשתדלות, ומכאן והלאה לדעת שהכול בידי השם.
אדם צריך להפנות חלק מזמנו לתורה, לעבודה ולתפילה, ולא לרדוף ללא הפסקה אחרי עניינים גשמיים. הגמרא משבחת את המתפרנס מיגיע כפיו ואומרת: ״יגיע כפיך כי תאכל, אשריך וטוב לך״. צריך לעבוד ולעשות השתדלות הגיונית, אבל לא לרדוף אחרי הגשמיות כל הזמן. הביטחון בהשם מביא שמחה, והשמחה מחזקת את הביטחון.
אפילו שמחה פשוטה עדיפה על עצבות. אפשר לספר דברי שמחה ובדיחות שאינן דברי הוללות או איסור, מפני שעצבות מזיקה. בזמן וידוי והרהורי תשובה צריך להצטער, לדמוע ולעשות תשובה מעומק הלב, אבל שלא בזמן הזה אדם צריך להיות בשמחה.
10
הבעל שם טוב והבקתה
הצדיק שאינו רואה את הסובבים
הקדוש ברוך הוא רוצה שהצדיקים יהיו טהורים, ולכן אדם צריך לשים לב למעשיו, למחשבותיו, לדיבוריו ולהתנהגותו עם בני אדם. רוב המצוות בתורה הן בין אדם לחברו ונמצאות בתוך שגרת החיים: לקט, שכחה, פאה, פרט ועוללות ומתנות עניים. אם אדם שם לב לסובבים אותו, הוא יכול לעשות בכל יום הרבה חסדים ומצוות.
גם על הצדיק הגדול וגם על האדם הפשוט מקפידים מן השמים. המעלה של האדם נמדדת גם לפי האופן שבו הוא שם לב לאנשים שסביבו ומתנהג אליהם.
נספר מעשה על הבעל שם טוב הקדוש. הוא היה צדיק נסתר במשך עשרות שנים, וביחד עם אשתו היה חוטב עצים ושואב מים ומוכר אותם. מן השמים הכריחו אותו להתגלות, ולאחר שהתפרסם נהרו אליו פשוטי עם וצדיקים. בשבתות היו באים אליו חסידים, אוכלים איתו, שרים ושומעים דברי תורה עד מאוחר בלילה.
פעם ביקש אחד מתלמידיו שהבעל שם טוב יבוא לשבות אצלו בעיר גדולה. הבעל שם טוב הסכים ולקח איתו חמישה תלמידים. בדרך, כמה שעות לפני שבת, נכנסו ליער ולא הצליחו לצאת. בדרך כלל הבעל שם טוב היה רואה אור רוחני, אבל הפעם הסתלקה ממנו רוח הקודש והוא ראה חושך. הזמן עבר, ובחצי שעה האחרונה לפני שבת אמר שכנראה זו גזירה מן השמים ושישבתו ביער.
אחד התלמידים ראה בקתה עם אור ומזוזה. הם דפקו בדלת, ובעלת הבית אמרה שבעלה, חוטב העצים, יגיע בקרוב. כאשר הגיע, הסכים לארח אותם בתנאי שלא יהיו שירים, דברי תורה או אריכות. אוכלים והולכים לישון. לא הייתה להם ברירה, והם הסכימו.
11
הלקח מן הבעל שם טוב
לא לצער את הקרובים
בעל הבית עשה להם שבת קשה מאוד. הוא התפלל במהירות, מיהר בקידוש ובסעודה, לא הסכים לשיר או לשמוע דבר תורה, והכניס אותם לישון כבר בשעה שבע וחצי בערב. בבוקר התפללו במהירות, אכלו מעט ושוב נשלחו למיטות. גם סעודה שלישית עברה באותה צורה.
הבעל שם טוב היה מצטער מאוד. הוא היה רגיל לתפילות שבת, לכוונות, לשירים ולדברי תורה. לפי הקבלה, בתפילות שבת נעשים תיקונים גדולים, והצדיקים יודעים את הכוונות הללו. התלמידים אמרו שרק תצא שבת, אבל הבעל שם טוב אמר: הכול לטובה.
במוצאי שבת חיכו לבעל הבית כדי לעשות הבדלה. הוא יצא לאחר זמן רב, לבוש בגדים לבנים ופניו מאירות. הוא עשה הבדלה בנחת, בשירה ובכוונות גדולות, ונראה כאדם אחר לגמרי. לאחר ההבדלה אמר לבעל שם טוב שהוא יודע מי הוא ושמן השמים ציוו עליו לעשות לו שבת קשה כדי להצילו.
בעל הבית סיפר שעשה עליית נשמה ושמע מאחורי הפרגוד שגוזרים על הבעל שם טוב, חס ושלום, מיתה. הסיבה הייתה שבשבתות, כאשר החסידים היו נשארים אצלו שעות רבות, הייתה בבית יתומה שעבדה אצלו. היא הייתה עייפה ועצובה מפני שהאריכות מנעה ממנה לנוח, והיא בכתה, והבעל שם טוב לא שם לב לצער שלה.
הוא ביקש מן השמים לתת לו להציל את הבעל שם טוב, והציע שיעשה לו שבת של גיהינום, בלי שירים, בלי דברי תורה ובלי אריכות, כדי שיבין את הצער שנגרם לאותה יתומה. כך נמחלו לו העוונות, וכך הבעל שם טוב הבין שעליו לתקן את הדבר. מיד חזרה אליו רוח הקודש והוא הודה להשם.
12
סיום: המבחן בתוך הבית
חסד עם הקרובים ביותר
אנחנו יכולים לדקדק בהרבה דברים רוחניים, ובאותו זמן לפספס את האנשים שסביבנו. צריך להיזהר שלא לצער את האישה, את הילדים, את אבא, את אמא ואת העובדים. צריך להיות עם כולם בעין טובה, בלב טוב ובדיבורים טובים.
אדם לא יכול להיות מלאך מחוץ לבית ובבית להיות מלאך הבלהה. הוא צריך להיות אדם טוב גם בפנים וגם בחוץ. כשאדם מדקדק עם האנשים שסביבו ונזהר שלא לצער אותם, זו הדרך הנכונה.
אומרים שקירות ביתו של אדם מעידים עליו בעולם הבא, וגם אשתו של אדם מעידה עליו. מי שיודע את המדרגה האמיתית של האדם הם בני הבית והאנשים הקרובים אליו, לא רק מי שרואה אותו מבחוץ. לכן צריך לעשות חסד קודם כול עם האנשים שנמצאים לידנו.
יהי רצון שנזכה כולנו לשבוע טוב, לשבוע של שמחה, קדושה וטהרה, אהבת ישראל ואחדות ישראל, ולבשורות טובות לנו ולכל ישראל. אמן ואמן.