ביטחון בהשם וכבוד תלמידי חכמים: השתדלות נכונה בחיי האדם
השיעור עוסק בכבוד תלמידי חכמים ובזהירות הנדרשת ביחס אליהם, בהבדלה בין עם ישראל לאומות העולם, בדמותם של אנטונינוס ורבי ובאפשרות של כל אדם להגיע לגדולה, ולאחר מכן ממשיך בלימוד מספר אורחות צדיקים על הביטחון בהשם בענייני הגוף, הפרנסה, הזוגיות, המשפחה והחינוך. השיעור מדגיש שהביטחון בהשם אינו פוטר מהשתדלות, אלא מכוון את האדם לעשות את הנדרש בלי להיכנס לסכנה ובלי להזניח את התורה, התפילה והמשפחה. בסיום מודגש שהאדם צריך לראות את עצמו כשליח של הקדוש ברוך הוא בביתו ובחייו, להכיר טובה לאחרים ולחיות בתודעה שהכול מאת השם יתברך.
01
אהבת תלמידי חכמים ויראתם
כבוד, אהבה ויראה
כתוב בגמרא במסכת שבת דף קמ״ג עמוד ב׳: "דרחים רבנן, הוו ליה בנין רבנן". מי שמרחם על החכמים, אוהב אותם ודואג להם, זוכה שיהיו לו בנים תלמידי חכמים. הגמרא אומרת עוד: "דמוקי רבנן, הוו ליה חתנוותא דרבנן" — מי שמכבד תלמידי חכמים זוכה שיהיו לו חתנים תלמידי חכמים.
"דדחיל מרבנן" — מי שירא מחכמים זוכה שהוא עצמו יהיה תלמיד חכם. ואם אין לו מספיק כישרון להיות תלמיד חכם, "משתמעאן מיליה כצורבא מרבנן" — הדברים שלו יהיו נשמעים כאילו הוא תלמיד חכם. בכוח התורה יש לתלמיד חכם חכמה, ואנשים שומעים לו.
אדם שמפחד מתלמידי חכמים, ירא מהם, נזהר בכבודם ונזהר שלא לעשות חס ושלום דבר שפוגע בהם, זוכה להיות בעצמו תלמיד חכם, או שלכל הפחות דבריו יישמעו כדברי תלמיד חכם. יש לנו עניין גדול לכבד תלמידי חכמים, לאהוב אותם וגם לירא מהם. צריך להיזהר בגחלתם, כמו שאומרת הגמרא — להיזהר מהם כמו מאש.
כתוב: "ואהבת את ה' אלוקיך". המילה "את" באה בתורה לרבות, כמו "כבד את אביך ואת אמך", שרבותינו דרשו לרבות אשת אביך או בעל אמך. הגמרא במסכת קידושין דף נ״ז עמוד א׳ מספרת על שמעון העמסוני, שהיה דורש את כל האתים שבתורה, עד שהגיע לפסוק "את ה' אלוקיך תירא".
שמעון העמסוני אמר: את כל האתים שבתורה דרשתי, אבל כאן איני יודע מה לדרוש. איך אפשר לרבות מישהו שצריך לירא ממנו כמו שיראים מהשם יתברך? אמרו לו תלמידיו: רבנו, את כל האתים שבתורה דרשת, מה יהיה על האת הזה? אמר להם: כשם שקיבלתי שכר על הדרישה, כך אני מקבל שכר על הפרישה. הוא פרש מדרשת האתים.
עד שבא רבי עקיבא ודרש: "את ה' אלוקיך תירא" — לרבות תלמידי חכמים. אתה צריך יראה מתלמידי חכמים כמו שאתה ירא מהשם. גם בפסוק "ואהבת את ה' אלוקיך" יש את המילה "את", ומכאן יש ללמוד שיש גם מצווה לאהוב תלמידי חכמים. הגמרא אומרת שמי שירא מחכמים זוכה להיות תלמיד חכם או שדבריו נשמעים כדברי תלמיד חכם.
02
רבקה ובית מדרשם של שם ועבר
הכבוד כסגולה לבנים
רבקה אמנו אינה יודעת שיש לה שני ילדים. היא רואה שהבן שבבטן, כביכול, נמצא בפתח של עבודה זרה ובועט. היא אומרת: מה, יהיה לי בן שאינו תלמיד חכם? מה התרופה לזה? "ותלך לדרוש את ה'". היא הולכת לבית מדרשם של שם ועבר כדי לכבד תלמידי חכמים, להעריך אותם ולירא מהם.
היא רוצה שיתקיים בה דברי הגמרא, שמי שמרחם על תלמידי חכמים זוכה לבנים תלמידי חכמים. היא תלך לכבד אותם ולירא מהם, ואז תהיה סגולה שהבן שהיא רואה עכשיו מפרפר בבית עבודה זרה יצא בסופו של דבר תלמיד חכם.
03
הבדלה בין ישראל לאומות העולם
דבקות בשורש היהודי
כתוב עוד בספר חסידים, ספר גדול מאוד שכתב רבי יהודה החסיד, אחד מבעלי התוספות, שהוא מלמד אותנו איך ללכת בדרכי היושר והחסידות. על הפסוק "ויתרוצצו הבנים בקרבה" הוא אומר שעוד לפני עשו ויעקב, לפני ביאתם לעולם, הקדוש ברוך הוא עשה ביניהם שנאה כדי שלא יהיו קרובים ולא יתחברו זה עם זה.
כאשר אנשים מתחברים, הדעות מתקרבות. מתוך החיבה לאדם הקרוב אליך אתה עלול להתחבר גם למעשיו. אם יעקב אבינו יתחבר לעשו, הוא ירד ממדרגתו ויאבד את התורה שלו. לכן הקדוש ברוך הוא הטיל ביניהם קנאה ותחרות, כדי שלא תהיה ביניהם אהבה וקירוב.
כך היה בכל הדורות. בכל פעם שעם ישראל מנסה להתחבר לבני עשו ולאומות העולם, הקדוש ברוך הוא מעורר באומות שנאה כלפי ישראל. תראו את האנטישמיות — אין בזה שום טעם. למה שונאים כל כך את עם ישראל? הקדוש ברוך הוא עושה זאת כדי שלא נתחבר אליהם.
כאשר ישראל אינם מרחיקים את עצמם מן האומות ואינם מבדילים את עצמם, מתחילים חס ושלום התבוללות, דעות רעות והשכלה רעה. הקדוש ברוך הוא רוצה להפריד אותנו, שלא נהיה ככל העמים, ולכן הוא גורם להם לשנוא אותנו וליצור מחלוקת בינינו.
כל פעם שאנחנו מנסים להוריד את הראש ולהתחבב על אומות העולם, התוצאה אינה שהם ירחמו עלינו, אלא ההפך. כך היה בגרמניה. גרמניה הייתה ערש ההשכלה, והמשכילים היהודים שם היו מובילים ומוערכים מאוד. הם המציאו שיטה: תהיה יהודי בביתך ואדם רגיל כמו הגרמנים בצאתך.
הם התחילו להיות בחוץ כמו הגרמנים, ובבית השאירו כביכול פולקלור יהודי. לאט לאט הם פרקו עול לגמרי, הלכו עם הגויים לתיאטראות ולקרקסים והעריצו את התרבות הגרמנית. יהודי גרמניה היו בראש הפירמידה האינטלקטואלית, והיו בין הוגי הדעות והמדענים הגדולים במדינה.
לכאורה, אם עם ישראל ביטל את עצמו ונטמע בין הגרמנים, היו הגרמנים צריכים לאהוב אותו. אבל התגובה הייתה הפוכה. אחד החוקים הראשונים שחוקקו הנאצים, חוקי נירנברג, אסר על יהודים להיכנס לתיאטרון. בהמשך הוציאו את היהודים מחוץ לחוק ושללו מהם את זכויות האזרח, ואחר כך התחילו להשמיד, להרוג ולאבד בדרכים שונות ומשונות.
על מה? על שום דבר. הקדוש ברוך הוא גרם שנאה בין עשו ליעקב כדי שלא נדבק בהם ולא נהיה חלילה ככל האומות. לכן צריך להיזהר לא להידבק באומות. אפשר לכבד את התרבות והחכמה שלהם, אבל אסור לאבד את התרבות שלנו, את החכמה שלנו ואת היהדות שלנו. אנחנו חייבים להיות דבקים בשורש שלנו.
אם אנחנו נפרדים מהשורש הקדוש שלנו ומנסים להשתלב בגויים, זה אדרבה גורם לשנאה. אתה חושב שאם תוותר הם יאהבו אותך? הפוך על הפוך. ככל שתעמוד על הדעות שלך, על התרבות שלך ועל התורה שלך, יכבדו אותך יותר.
04
כבוד תלמידי חכמים וזהירות מפגיעה
יראה עם ביקורת ואחריות
דיברנו על כבוד תלמידי חכמים ועל היראה מהם. זה דבר חשוב מאוד, אבל צריך להיזהר לא לשכוח שתלמיד חכם הוא בסופו של דבר בן אדם. גם לו יש ימים רעים ויצרים, וגם הוא יכול להיכשל. לכן צריך להיזהר לא ללכת באופן עיוור אחרי אף אחד.
השבוע שמעתי והזדעזעתי על משפחה שאני מכיר. זוג סיפר לי שהיו בקהילה רחוקה, ושם התגלה שהרב של הקהילה עשה דברים אסורים בעניינים שונים, וגם עם האישה הזאת היו עניינים אסורים. שאלתי אותה: איך דבר כזה קורה? את אישה משכילה וחכמה, איך אינך רואה שזה לא הגיוני? היא אמרה שהכול נעשה בחכמה ובעורמה, עם כל מיני הסברים רוחניים.
צריכים לדעת: חייבים לכבד תלמידי חכמים ולהעריץ אותם, בתנאי שהתלמיד חכם הוא כמו מלאך ה' צבאות. הכוונה אינה שיש לו כנפיים, אלא שיש לו מידות טובות, שהוא נזהר בדיבורו ובענייני צניעות, ולא תמצא אותו עושה דברים שאינם ראויים.
הגמרא אומרת שאם ראית תלמיד חכם שחטא, אפשר שאדם ייכשל: הוא דיבר לשון הרע, כעס או עשה דבר לא צנוע. גם תלמיד חכם יכול להיכשל, וצריך לדון אותו לכף זכות, כי בוודאי כשהוא הולך לישון הוא עושה תשובה. זו הכוונה כאשר ראית אותו נכשל בדבר שבינו לבין עצמו.
אבל אם אתה רואה אותו באופן שיטתי עושה דבר אסור, מדבר כל הזמן לשון הרע או נוהג בקביעות במידות רעות, צריך להתרחק ממנו. ועל אחת כמה וכמה אם תלמיד חכם, רב גדול ובעל שם שאנשים מעריצים אותו, עושה דבר אסור באופן שפוגע במישהו או מנצל את מעמדו. אין שום כבוד לתורה ברב כזה.
במקרה כזה צריך לשים לזה סוף מיד, לספר לרבנים גדולים ולקבל מהם עצה אם לפנות למשטרה או לעשות דבר אחר. אין להתמהמה, לחוס או לחמול עליו. אם אדם נכשל בעצמו, אפשר לדון אותו לכף זכות, אבל אם הוא פוגע באחרים ומנצל את מעמדו, צריך לעצור זאת מיד. במקום שיש חילול השם אין לדון לכף זכות באופן שמאפשר את הפגיעה.
הדור שלנו הוא דור שבו הטומאה והקדושה משחקות משחק תחפושות. לפעמים אדם נחשב, שאלפים באים להתייעץ איתו, ובפנים הוא מתמודד עם דברים קשים ונכשל בדברים חמורים. אסור לחוס עליו וצריך להתרחק ממנו מאוד.
לעומת זאת, תלמיד חכם אמיתי הוא אדם בעל מידות טובות ולב טוב, ששומר על הקדושה שלו ועל פיו, שיש לו אהבת ישראל ואינו מלכלך על כולם, ונזהר בכבוד חברו ובממון חברו. מתלמיד חכם כזה צריך להידבק, לירא ממנו ולאהוב אותו. מי שאוהב חכמים ונדבק בצדיקים אמיתיים, זוכה שבניו יהיו תלמידי חכמים וצדיקים.
כבר אמרנו בשם הזוהר שיש שדים גם בארץ ישראל, ולא רק בחוץ לארץ, ויש שדים שנקראים שדים יהודאין, שדים יהודים שומרי תורה ומצוות. חלק מן הטומאות הקשות של הדורות האחרונים מתלבשות דווקא בלבוש של תלמידי חכמים. לכן צריך להיזהר מאוד.
אם רואים אדם שעושה דברים כדי להתגדל, להתפאר ולחזק את הגדולה שלו, ואינו חושב על גדולת השם וכבוד השם, צריך להתרחק ממנו. לפעמים הקו דק מאוד, ולכן צריך שתהיה לאדם עין ביקורתית ואוזן ביקורתית, ולא לקחת שום דבר כמובן מאליו. כולם בני אדם וצריך להיזהר.
05
אנטונינוס ורבי — שני גאים
גדולה, תורה ועושר
הקדוש ברוך הוא אומר לרבקה, דרך שם ועבר: "שני גויים בבטנך, ושני לאומים ממעייך ייפרדו". המילה "גויים" כתובה בלי ו׳, וחז״ל דורשים אותה מלשון גאים — שני אנשים גדולים. הגמרא במסכת עבודה זרה דף י״א עמוד א׳ אומרת שהכוונה לאנטונינוס ורבי.
הגמרא רוצה לתאר את העושר שלהם ואומרת שלא פסק מעל שולחנם לא צנון ולא חזרת, לא בימות החמה ולא בימות הגשמים. אלו היו מאכלים יקרים שלא היו מצויים כל השנה, אלא אצל אנשים עשירים מאוד.
אנטונינוס בא מעשו הרשע והיה קיסר רומי. הוא התגייר ולמד תורה עם רבי מדי יום ביומו. הגמרא במסכת עבודה זרה דף י׳ עמוד ב׳ אומרת שהייתה מנהרה נסתרת מהארמון של אנטונינוס עד ביתו של רבי, כדי שהרומאים לא יראו שקיסר רומי הולך ללמוד תורה.
אנטונינוס ציווה על העבדים שלו לחפור את המנהרה. בכל יום היה הולך מתחת לאדמה לביתו של רבי יהודה הנשיא ולומד איתו תורה. הוא שמר על הדבר בסוד, כי אילו היו מגלים שקיסר רומי לומד תורה, היו מנשלים אותו מהמלכות. העבדים שליוו אותו היו נהרגים כדי שלא ילשינו עליו.
אנטונינוס גם התבטל לגמרי לרבי יהודה הנשיא. כאשר רבי היה מבקש לעלות למיטתו, אנטונינוס היה מתכופף על ארבע, ורבי היה דורך על גבו ועולה למיטה. רבי התנגד ואמר שזה זלזול במלכות, אבל אנטונינוס אמר: "מי יתנני מצע תחתיך לעולם הבא". הלוואי שאהיה מצע תחתיך בעולם הבא. רבי יהודה הנשיא נקרא רבנו הקדוש והיה איש קדוש מאוד.
אנטונינוס ורבי היו עשירים מופלגים. הגמרא אומרת ששליש מרכוש העולם היה בידיו של אנטונינוס. על רבי אומרת הגמרא במסכת גיטין דף נ״ט עמוד א׳: מימות משה ועד רבי יהודה הנשיא לא מצינו תורה וגדולה במקום אחד.
משה רבנו זכה גם לגדולה בתורה וגם לעושר. הקדוש ברוך הוא עשה אותו עשיר כדי שלא יצטרך לבני אדם, מפני שרב שמקבל כסף מאנשים עלול להיות תלוי בהם ולא לומר להם את האמת. לכן הקדוש ברוך הוא רצה שמשה יהיה משוחרר מלחצים.
כאשר משה הוריד את לוחות הברית נאמר לו: "פסל לך שני לוחות אבנים". הלוחות היו מאבן יקרה, והאש שיצאה משמים פיסלה אותם בריבוע. הפסולת שנפלה מן הלוחות הייתה יקרה, והקדוש ברוך הוא אמר למשה לקחת אותה ולהתעשר ממנה. כך זכה משה לשני שולחנות — עושר וגדולה בתורה.
מימות משה לא היה אדם שזכה לשני השולחנות כמו רבי יהודה הנשיא. גם הוא זכה לתורה ולעשירות. הגמרא מתארת את גדולתם של אנטונינוס ורבי בכך שלא פסקו מעל שולחנם צנון וחזרת.
מרן החיד״א אומר שאצל עשירים שמכינים סעודות גדולות מגישים בתחילת הארוחה חזרת ובסופה צנון. החזרת פותחת את התיאבון, והצנון מסייע לעיכול. לכן העובדה שלא פסקו הצנון והחזרת מעל שולחנם מרמזת גם על שולחן התורה שלהם: היה להם כוח ויעילות בלימוד, גם תיאבון והתלהבות וגם סיוע בעיכול ובהבנה.
צנון הוא מלשון צינה, ולכן הוא גדל בחורף. חזרת היא חריפה ומרירה ומרמזת על פלפול התורה ועומקה. מרן החיד״א כותב שאנטונינוס ורבי זכו לשני שולחנות, גשמי ורוחני, וגם בשולחן הרוחני שלהם היה שילוב של פשט וסוד.
עוד כותב מרן החיד״א שהחזרת מרמזת על תורת הנגלה והצנון על תורת הנסתר. תלמיד חכם שיודע רק גמרא והלכה הוא דבר גדול, והיו הרבה תלמידי חכמים צדיקים שעסקו בנגלה. אבל מי שזוכה ללמוד גם תורת הקבלה ותורת הנסתר, אין גדול למעלה ממנו. אנטונינוס ורבי זכו לשלב את כל הגדולה של התורה במקום אחד.
עכשיו מובן מה שנאמר לרבקה: "שני גויים בבטנך" — שני גאים, שני אנשים גדולים, שייצאו משתי אומות. אחד מהם הוא אנטונינוס, שבא מעשו וזכה להידבק ברבי יהודה הנשיא ולעלות למדרגה עצומה.
מכאן רואים שגם אדם שנולד בתנאים קשים, לזרע עשו ועם נטיות לרע, אינו מאבד את זכות הבחירה. כל אדם, לא משנה היכן גדל, מה הרקע שלו ומי אבותיו, יכול להיות אדם גדול. כל אדם יכול להיות אדם גדול.
06
שמחה וביטחון בהשם
שמחה מתוך ביטחון
אנחנו קוראים במוצאי שבת מספר אורחות צדיקים, ועדיין נמצאים בשער השמחה. שמחה קשורה גם לביטחון בשם. אדם שאין לו ביטחון בשם, איך תהיה לו שמחה? הוא כל הזמן דואג. אדם שיש לו ביטחון בשם ושמח בחלקו, השמחה מציפה לאט לאט את כל המאוויים שלו.
אומר בעל אורחות צדיקים שכל הדברים שבהם בוטחים בקדוש ברוך הוא הם שמונה חלקים: עניין הגוף, הפרנסה, אשתו, חובות הלבבות והאיברים שהאדם מתייחד בתועלתם ובנזקם, חובות האיברים שתועלתם ונזקם לאחרים, גמול העולם הזה, גמול העולם הבא וגמול ימות המשיח.
הראשון הוא גוף האדם. השני הוא הפרנסה, שעליה האדם טורח ודואג. השלישי הוא אשתו והזוגיות, שהיא דבר מרכזי, כי אדם שאין לו אהבה ושמחה בבית חי בדאגה ובצרה. השביעי הוא גמול העולם הבא, והשמיני הוא גמול ימות המשיח, שבעזרת השם בקרוב נזכה לראות גאולת ישראל ומשיח צדקנו.
07
ביטחון בענייני הגוף והרפואה
השתדלות בלי סיכון
בעניין הגוף אומר הרב שהאדם צריך להשליך את נפשו ולמסור את עצמו על רחמיו הגדולים של הקדוש ברוך הוא, ולדעת שאין לו עצה והנהגה אלא ברשותו ובגזירתו. כל התחבולות שאדם עושה אינן משנות את העובדה שבסוף הכול תלוי בשם יתברך.
אף שכל בריאת איבריו ומידת ימיו קשורות בגזירת הבורא, האדם צריך להתגלגל, להרוויח את צרכיו, להציל את נפשו ולתקן לעצמו רפואה. ביטחון בשם אינו פוטר מהשתדלות. צריך לעבוד כדי להרוויח, לברוח מסכנה אם יש סכנה, ולעשות מה שצריך בענייני הרפואה.
אדם חולה אינו צריך להימנע מללכת לרופא. הוא עושה השתדלות, אבל בוטח באלוהים שהוא ירפא אותו. יש אנשים במדרגה גבוהה שאינם צריכים השתדלות רבה, כמו שאומר הרמב״ן: "מה לרופא בבית עובדי השם", אבל רוב בני האדם צריכים לעשות השתדלות בענייני הרפואה.
אפשר לומר: ריבונו של עולם, אני לוקח כדור ועושה השתדלות בתרופה ובביקור אצל הרופא, אבל יהי רצון שהעסק הזה יהיה לי לרפואה ולעבודתך יתברך. הרופא והרפואה באים מאת השם. מי נותן לרופא את האבחנה הנכונה ואת בחירת התרופה? הקדוש ברוך הוא מרפא דרך הרופא.
צריך מצד אחד לעשות השתדלות, ומצד שני שהמחשבה תהיה דבוקה בכך שהרפואה באה על ידי השם. צריך להתפלל על הרופא שיצליח ושדרך ההשתדלות שלו תתגלגל רפואת השם.
אל יאמר אדם: אני קשור בגזירת הבורא והכול ביד השם, ולכן אלך בדרכי סכנה ואשתה סם המוות. אדם שלוקח רעל ואומר שהשם יציל אותו עושה דבר אסור. שמואל הנביא אמר: "איך אלך ושמע שאול והרגני", אף על פי שהיה נביא והכול ביד השם. הקדוש ברוך הוא אמר לו לקחת עגלת בקר ולומר שהוא בא לזבוח, כדי שלא יתגלה שהוא הולך להמליך את דוד.
מכאן רואים שהאדם מצווה להציל את עצמו מהסכנה. אין זו פגיעה בביטחון בשם. על מי שמכניס את עצמו לסכנה ואומר שהוא בוטח בשם נאמר: "וכסיל מתעבר ובוטח". התורה הזהירה: "לא תנסו את ה' אלוקיכם". אסור להיכנס בכוונה לסכנה ולומר שהשם יציל אותי. מי שמכניס את עצמו לסכנה ומת, עונשו גדול מאוד.
לכן הביטחון הראשון בענייני הגוף הוא לשמור על הגוף, ללכת לרופא, לעשות השתדלות רפואית, להציל את עצמך ולברוח ממקום סכנה. אם אדם רודף אחריך, תברח ותתפלל שהשם יציל אותך. אם אתה יוצא למלחמה, אל תאמר בוודאות שתנצח, אלא תעשה השתדלות ותבטח בשם שייתן לך גבורה לנצח.
08
ביטחון בענייני הפרנסה
עבודה, תורה וברכת הזמן
הביטחון השני הוא בעניין הפרנסה, שהיא דבר שכל האנשים מתעסקים בו. האדם מתפלל עליה, דואג בגללה ולעיתים גם עומד בניסיון בגלל ההצלחה בה. אומר הרב שהאדם צריך לבטוח בשם שיזמין לו את צרכיו ומזונו כדי סיפוקו, ולא ירדוף אחרי עניינים שמטרידים אותו מלעסוק בתורה.
צריך לעבוד בבוקר ולעשות את כל ההשתדלות, אבל לא להוסיף טרדה גדולה בפרנסה על חשבון התפילות, המצוות, המשפחה והתורה. אדם עובד שמונה או תשע שעות, ואחר כך הולך לביתו, לשיעור הקבוע, ללימוד הקבוע ולתפילות. כאשר הוא בוטח באלוהים, הוא מוצא מנוחת לב ושלוות נפש.
יש אדם שעובד שמונה שעות וכלום לא מספיק לו, ויש אדם שעובד שמונה שעות ויש לו ברכה בזמן, כאילו עבד ימים רבים. גם זה חלק מהביטחון בשם: לעשות השתדלות ולהתפלל שהשם יברך את הזמן ואת הפרנסה, כדי שלא יצטרך להרבות בהשתדלות.
זו עבודה קשה, כי כאשר אדם מצליח התיאבון שלו גדל. כמו שאומרת הגמרא: מי שיש לו מנה רוצה מאתיים. הוא עלול לרדוף אחר הפרנסה, להשליך מעליו את המשפחה ואת התורה ולשכוח הכול. צריך להשתדל בפרנסה, אבל לעשות גבול ולא על חשבון הדברים הרוחניים.
הרב אומר שאדם יחיה במה שיוכל למצוא בשעה מיוחדת, ואת השעות הנשארות יטרח לקנות בהן חיי העולם הבא. רבים מגדולי ישראל היו עובדים כאשר היה חסר להם, וכשהיה להם מספיק היו מפסיקים לעבוד, וכאשר הכסף נגמר היו חוזרים לעבוד.
כך היה גם אצל האור החיים הקדוש ורבנו יוסף קארו. רבי יוסף קארו, בעל השולחן ערוך, היה אדם קדוש מאוד והיה לו מגיד מן השמים, מלאך שהיה מדבר איתו בכל יום, אומר לו מה עשה בסדר, מה עליו לתקן ומגלה לו סודות וחידושים. הספר שכתב, מגיד מישרים, מבוסס על מה שלימד אותו המלאך.
רבי יוסף קארו היה מתעסק בעתיקות. הוא היה קונה דברים ישנים, מנקה ומחדש אותם ומוכרם. בתחילה היה עובד יום אחד בשבוע ובשאר השבוע לומד תורה. כאשר כתב את השולחן ערוך, התפלל לה' וביקש להתפנות יותר ולזכות לריכוז.
יום אחד מצא מציאה גדולה במכירת חיסול, חידש אותה ומכרה, והיה לו כסף לפרנסה של חודש. הוא הודה לקדוש ברוך הוא וביקש שיוכל לשבת שנה שלמה ולכתוב את השולחן ערוך בלי לצאת לעבודה מדי חודש.
באותה תקופה הייתה בשכונתו בצפת אישה גויה שבעלה נפטר. במרתף הבית היו חפצים ישנים שאסף, והיא רצתה למכור את הבית ולפנות את הדברים. היא פנתה לרבי יוסף קארו, שהיה ידוע כמי שמתעסק בעתיקות. הוא הגיע, העריך את הדברים ושילם לה כדי לפנות הכול.
כאשר עבר על החפצים בביתו, מצא בתוך אחד הכלים מטבעות זהב רבות. הוא חשב שיש כאן שאלה הלכתית: אם האישה הייתה יודעת מה נמצא בתוך הכלי, לא הייתה מוכרת אותו, ואולי זה מקח טעות. הוא החליט להתייעץ עם האר״י הקדוש, רבי יצחק לוריא, שהיה גם תלמיד חכם גדול וגם מחותן שלו.
האר״י למד איתו את הסוגיה ואמר לו שאינו צריך לומר לה דבר, מפני שהיא מכרה לו את כל הדברים כדי שיפנה אותם ולא מכרה חפץ מסוים לפי ערכו. רבי יוסף קארו לא היה שלם עם הדבר והחליט לספר לה. כאשר הגיע, היא אמרה לו שאינה רוצה לשמוע, וגם אם יש אוצר שייקח אותו, העיקר שפינה את הכול.
כך גילגל הקדוש ברוך הוא שרבי יוסף קארו קיבל אוצר והפסיק לעבוד, והתפנה לשבת כמה שנים ולכתוב את השולחן ערוך שכולנו נהנים ממנו. גם גדולי העולם עשו השתדלות בפרנסה, אבל התפללו שהפרנסה תהיה בקלות ושיצטרכו לעבוד פחות.
לכן אמרו: תרבה בישיבה ותמעט בעסק. צריך להרבות בישיבה ולמעט בעסק, אך לעשות את העסק והעבודה הנצרכים. "עשה דברי תורה עיקר ועסק חטפל", או "עשה תורתך קבע ומלאכתך עראי".
זהו הניסיון הגדול של האדם: שלא יטרידו אותו טרדות העולם הזה עד שישכח את אחריתו. אדם עלול לשקוע כל היום בפרנסה ולשכוח למה בא לעולם. לכן יבטח בשם שיספק לו את צרכיו ויהיו לו שעות פנויות לפנות את לבו לאלוהים.
הפרנסה אינה צריכה לסתור את עבודת השם. אפשר וצריך לשלב תורה ועבודה, תורה עם עסקים ותורה עם מלאכה. מכניסים קדושה לעסק ולעבודה, קובעים שיעורים ולימוד, מתפללים בזמן ולא מרבים בעבודה יותר מדי. כך הכול בא על מקומו בשלום.
09
ביטחון בזוגיות ובמשפחה
הבית כשליחות אלוקית
הביטחון השלישי הוא בעניין אשתו, בניו, קרוביו ואוהביו. גם בזה צריך הרבה סייעתא דשמיא, תפילה וביטחון בשם. על זוגיות צריך להתפלל כל הזמן. יש זוגות מדהימים, ופתאום עובר ביניהם דבר והם נעשים שונאים זה לזה — מאור לחושך. אבל אפשר גם להפוך מחושך לאור, כאשר אחד מבני הזוג עובד על עצמו ועושה שינוי וכל הבית מתמלא אור.
גם זוג שטוב לו צריך להתפלל: תודה ריבונו של עולם על אשתי ועל הזוגיות הטובה, שתמיד תהיה בינינו אהבה, עין טובה וסבלנות. לא לקחת את הזוגיות כמובן מאליו.
אומר הרב שאם הבוטח הוא אדם שנשאר בלי אישה, קרובים או חברים, ייקח לו האלוהים לקרוב ולחבר, כמו שנאמר: "זה דודי וזה רעי". אדם צריך לזכור שכל מי שיש לו קרובים עתיד לאחר זמן להגיע לקבר לבדו, ושם לא יועילו לו קרוב, בן או חבר.
אם אדם לא זכה לזוגיות, התגרש, התאלמן או עדיין לא התחתן והוא מרגיש לבד, שלא יתייאש. נכון שחשוב לבנות בית, להיות בזוגיות ולחיות בחברה טובה, אבל לפעמים אדם מוצא את עצמו בודד. הקדוש ברוך הוא קרוב אליו ונמצא איתו.
גם בזמן שאדם לבד יש יתרונות. הוא יכול להידבק בדברים רוחניים גדולים שאי אפשר לעשות כאשר נמצאים בתוך חברה. אדם רווק או גרוש צריך לא להתייאש, להתפלל להשם ולבקש שימלא את חסרונו.
מי שיש לו אישה, ילדים, קרובים ואוהבים צריך לבטוח בשם שייתן לו כוח לשלם להם את מה שחייב להם, לעשות את חפציהם ולהדריך אותם בדרכי התורה ובעבודת הבורא. הוא צריך להתפלל: ריבונו של עולם, תן לי פרנסה כדי לפרנס את הילדים בכבוד ולשמח את אשתי, ותן בליבם שיהיו טובים ושיהיה שמח בבית.
צריך גם תפילה, גם פעילות נכונה בבית, עין טובה ודיבורים טובים, וגם ביטחון בשם. הביטחון נותן סבלנות. כאשר אדם רואה את ילדיו מתמודדים, עליו לזכור שגם הוא התמודד כשהיה נער. הוא עושה את ההשתדלות, מתפלל ומחנך, ובוטח בשם שיכוון את ילדיו ולא יעזוב אותם.
כך גם בזוגיות: אם עוברים תקופה קשה, לא להילחץ ולא להתייאש. להתפלל, לנהוג בענווה ובסבלנות, לפרגן ולומר דברים טובים, ולבטוח שהתקופה תעבור ושהשם יעזור לזוגיות להשתפר.
אדם אינו צריך להיות טוב בבית רק כדי לקבל כבוד. הוא צריך לכבד את אשתו, להיטיב עם ילדיו ולאהוב אותם כדי לקיים את מצוות הבורא. למה אני מפרנס את ילדיי ועוזר להם? מפני שהשם ציווה עליי. למה אני מכבד את אשתי ואוהב אותה? מפני שהשם רוצה שתהיה לי זוגיות טובה ובית טוב.
אל תהיה במצב של תן וקח: אני נותן כדי לקבל. תן מפני שכך השם מצווה אותך. אדם שאינו מחפש לקבל כנגד כל מה שהוא נותן, בסופו של דבר מקבל הכי הרבה.
צריך לחשוב שאתה שליח של המקום בבית שלך. אל תחזיק טובה לעצמך ואל תגבה את לבך לומר: אני מפרנס, אני עושה והכול בזכותי. שום דבר אינו שלך ושום דבר אינו בזכותך; אתה שליח של השם.
כאשר אתה מקבל טובה מן המשפחה, עליך להכיר להם טובה, לגדול אותם, לאהוב ולכבד אותם, ובד בבד לדעת שהם שלוחים של הקדוש ברוך הוא. מאהבת השם אותך הוא שלח לך ילדים שמכבדים אותך ואישה שדואגת לך.
אם ביקשת מבני המשפחה דבר והם השיבו את פניך ריקם, אל תשים עליהם חטא ואל תכעס. אמור לעצמך שיש הרבה שלוחים למקום למלא את חסרונך. אולי השם אינו רוצה שתקבל את הדבר מהם, או שהוא רוצה שתבוא הישועה ממקום אחר.
החיים של המשפחה והזוגיות אינם מנותקים מהשם יתברך. אשתך היא אשתך מאת השם, וכאשר אתה עושה לה טוב אתה שליח השם לעשות לה טוב. האדם צריך לזכור שהקדוש ברוך הוא נמצא בכל דבר שהוא עושה.
כאשר אדם חי בתודעה של המציאות האלוקית בכל דבר, הוא באמת עובד את השם ומסנכרן את נשמתו הגדולה עם הבורא יתברך.