פרשת תולדות: הבחירה החופשית והיכולת להפוך את המזל
השיעור עוסק בפרשת תולדות, ובעיקר בשאלת הבחירה החופשית של יעקב ועשו, ביחס לנטיות המוקדמות שלהם ולעניין המזל. מתוך דברי העקדת יצחק מוסבר שהמזל הוא המצב הראשוני שבו האדם נולד, אך תפילה, זכויות ומעשים טובים יכולים לשנות אותו. בהמשך נידונים לידת יעקב ועשו, משמעות אחיזת יעקב בעקב עשו, מכירת הבכורה, הברכות, ולבסוף אהבת יצחק לעשו והתקווה שעשו ישוב ויהפוך את החושך לאור.
01
רבקה דורשת את ה׳
היריון רבקה ושאלת הבחירה
השבת הקרובה נקרא בעזרת השם את פרשת תולדות: «אלה תולדות יצחק בן אברהם, אברהם הוליד את יצחק». בפרשה יש הרבה עניינים גדולים וחשובים. יצחק אבינו נושא את רבקה לאישה בגיל ארבעים, ובגיל שישים נולדים להם תאומים.
בהיריון רבקה מרגישה דבר מוזר מאוד. כשהיא עוברת ליד בית מדרש, התינוק שבקרבה מפרכס ורוצה לצאת, וכשהיא עוברת ליד בית עבודה זרה, היא מרגישה שוב בעיטות ורצון לצאת. לכן נאמר: «ותאמר, למה זה אנכי? ותלך לדרוש את ה׳». מה פירוש «למה זה אנכי», ולאן היא הלכה לדרוש את ה׳?
רבקה אינה יודעת שיש לה שני ילדים. היא חושבת שאולי יש לה ילד אחד עם פיצול אישיות, שנמשך גם לבית עבודה זרה וגם לבית המדרש. אבל אם יש לה שני ילדים, יש כאן שאלה גדולה עוד יותר: אם עשו כבר בבטן אמו נמשך לעבודה זרה, ויש לו נטייה לרע, ואילו יעקב כבר נמשך לבית המדרש, איפה הבחירה החופשית?
הגמרא אומרת שכאשר אדם נולד, המלאך לוקח את טיפת הזרע לפני הקדוש ברוך הוא ושואל מה יהיה עליה. הקדוש ברוך הוא קובע אם האדם יהיה עשיר או עני, חזק או חלש, גבוה או נמוך, אך אינו קובע אם יהיה צדיק או רשע. אם כן, איך ייתכן שבבטן רבקה יש אחד שכבר נראה צדיק ואחד שכבר נראה רשע?
יש כאן גם שאלה ביחס ליצר הרע, שהרי הגמרא אומרת שהיצר הרע נכנס באדם רק בגיל שלוש עשרה. איך ייתכן שעשו מפרכס לצאת ליד בית עבודה זרה? השאלה היסודית היא: אם עשו כבר בבטן נמשך לעבודה זרה, איפה הבחירה החופשית שלו?
02
הפסולת והזיכוך
זיכוך זרע אברהם ויצחק
על פי הקבלה, אברהם אבינו היה בן תרח, עובד עבודה זרה, ונשא עמו פסולת שהייתה צריכה להזדכך. אמו, אמתלאי בת כרנבו, הייתה צדקת, אך אברהם נולד כשהייתה נידה. הפסולת של עבודה זרה וטומאה התגלגלה לתוך נשמה גדולה שנקראת אברהם אבינו, והיה צורך לזכך אותה.
שרה אמנו הבינה שאברהם צריך להוליד בן, אך יש פסולת בזרעו. היא לקחה את הגר השפחה ואמרה שאברהם יהיה איתה; הילד שייצא ממנה יישא את הלכלוך שבא מאבותיו, והילד שייצא משרה יהיה טהור. כך נולד ישמעאל, וביציאתו הזדככה הפסולת, ואחר כך נולד יצחק אבינו, עולה תמימה וקודש קודשים.
רבקה ציפתה לקבל מיצחק ילד צדיק, שהרי לכאורה הפסולת כבר הזדככה דרך ישמעאל. לכן היא שואלת: איך ייתכן שבבטן שלה יש ילד צדיק וילד רשע? האם גם ביצחק נשאר משהו שצריך ניקיון? מכאן נולדת גם שאלת הבחירה: יעקב נמשך לבית המדרש ועשו לבית עבודה זרה, עוד לפני שנולדו.
03
אין מזל לישראל
מזל, זכויות ותפילה
הגמרא אומרת: «בני, חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מילתא, אלא במזלא תליא מילתא». יש לאדם מזל הקובע לכאורה אם יהיו לו בנים, כמה יחיה ואם יהיה עשיר או עני. מצד שני התורה אומרת: «ובחרת בחיים», ומלמדת שאם האדם הולך בדרך ה׳ יהיה לו טוב, ואם אינו הולך בדרך ה׳ יהיה לו רע. כיצד הדברים מסתדרים?
יש לכאורה גם סתירה בין «בני, חיי ומזוני במזלא תליא» לבין «אין מזל לישראל». לפני כחמש שנים העברתי שיעור ארוך על העניין הזה, ובשבת פרשת תולדות חלמתי חלום ברור מאוד. ראיתי את עצמי יושב בראש שולחן עם ספרים ומעביר שיעור בשאלה אם יש מזל לישראל.
פתאום דלת האולם נפתחה בטריקה, ונכנס אדם בעל זקן לבן, לבוש כראשון לציון, עם כובע ומטפחת. הוא ניגש אליי בכעס, הניח על השולחן ספר ואמר: «רבי יצחק ערמה שואל: למה אתה לא אומר את התירוץ שלו בספר שלו, עקדת יצחק? למה אתה לא אומר אותו בשיעור שלך?» הוא אמר לי לקרוא, ואז התעוררתי מזיע ורועד.
לא היה לי ספר עקדת יצחק. חיפשתי בבית ובבית הכנסת, ובמוצאי שבת השגתי את הספר ופתחתי בפרשת תולדות. לאחר זמן ראיתי תמונה של הרב שראיתי בחלום וזיהיתי אותו כרבי חזקיהו מדיני, בעל שדי חמד. אחר כך מצאתי שהוא היה צאצא של רבי יצחק ערמה, בעל עקדת יצחק.
04
המזל אינו סוף הדרך
שלושת המפתחות
העקדת יצחק מביא את דברי הגמרא במסכת תענית על שלושה מפתחות שלא נמסרו בידי שליח: תחיית המתים, בנים ופרנסה. יש נוסח שבו נאמר גשם, בנים ופרנסה, והוא מביא תחייה, בנים ופרנסה. שלושת הדברים האלה נמצאים בידיו של הקדוש ברוך הוא.
אם בני חיי ומזוני תלויים במזל, מדוע המפתחות שלהם נשארו אצל הקדוש ברוך הוא? אלא שהמזל הוא המצב הראשוני שבו האדם נולד. ייתכן שאדם נולד במזל של עשירות או עניות, אך הקדוש ברוך הוא, על פי הזכות והחובה של האדם, יכול לשנות את כוח המזל ולפתוח לו את מה שנראה סגור.
העקדת יצחק מביא את אברהם אבינו, שהיה עקר לפי מזלו, ובזכותו הגדולה יצא ממזלו. גם שרה אמנו הייתה עקרה, ואף אילונית, ובכל זאת נולד לה יצחק. מסופר על אדם שהרופאים קבעו שאין לו סיכוי לילדים; כאשר הפסיק להקשיב להם והלך לביתו, נולדו לו שלושה ילדים בזה אחר זה. הכול בידיו של הקדוש ברוך הוא.
כך גם נאמר: «וייעתר יצחק לה׳ לנוכח אשתו כי עקרה היא, וייעתר לו ה׳». במזלה של רבקה הייתה עקרות, אך יצחק התפלל עד שהקדוש ברוך הוא הפך את מצבה. «וייעתר» הוא מלשון עתר, שהופך את התבואה ממקום למקום; כך תפילת הצדיקים הופכת את מידתו של הקדוש ברוך הוא ממידת רוגז למידת רחמים. הבן איש חי כותב שאם מכניסים את המילה «לב» בגימטרייה של «רוגז», מתקבלת המילה «רחם».
לכן יצחק נקרא גיבור לא רק בגלל העקדה. העקדה הייתה ניסיוןו של אברהם, ואילו יצחק היה בן שלושים ושבע, ואביו אמר לו לשכב. יצחק נקרא גיבור בגלל תפילתו בפרשה שלנו: רבקה הייתה עקרה, והוא אמר שהגבורה שלו היא להתפלל עד שהמזל יתהפך. הוא לא נזקק לשנות מקום או שם; הוא הפך את המזל בכוח התפילה.
05
לא להתייאש
התגברות על הטבע
מכאן לומד העקדת יצחק שכל אדם נולד עם מזל מסוים. יש אדם שנולד עם מזל של עניות, של זוגיות קשה או של ניסיון אחר, אבל הקדוש ברוך הוא השאיר את המפתחות בידיו. אם האדם מתפלל בכל כוחו ועושה מעשים טובים בכל כוחו, הקדוש ברוך הוא יכול לתת לו שכר ולשנות את המזל.
לכן לא להתייאש. ייתכן שלאחרים החיים קלים יותר, אך גם אתה יכול להפוך הכול בכוח התפילה ובכוח המעשים הטובים. ככל שהאדם מתגבר יותר על הטבע שלו, כך הוא יכול להפוך את המזל. אם אדם כעסן מתגבר דווקא על הכעס, הדבר הזה עצמו יכול לשנות את מזלו.
כל ניסיון שקשה לך במיוחד יכול להיות המקום שבו הקדוש ברוך הוא מחכה לפתוח את המפתח של הפרנסה, של הילודה או של תחיית המתים. אל תהיה עצלן. הדור שלנו עייף בגשמיות וברוחניות, אבל צריך להתאמץ, להתפלל ולהמשיך לנסות.
06
הנטייה אינה גורל
עשו ויעקב בבטן
רבקה הולכת לדרוש את ה׳ בבית מדרשם של שם ועבר. מדוע לא הלכה לאברהם אבינו, שהיה עדיין חי? בעלי התוספות בספר דעת זקנים אומרים שלא רצתה לצער אותו, מפני שגם הוא כבר סבל מישמעאל. אברהם אהב את ישמעאל, אך הצטער ממנו, ואהב יותר את יצחק.
העובדה שיעקב מפרכס לצאת ליד בית המדרש ועשו ליד בית עבודה זרה אינה שוללת את הבחירה. לעשו הייתה נטייה לרע וליעקב נטייה לטוב, אבל עשו היה יכול להתגבר ולהיות צדיק, ויעקב היה יכול להיכשל ולהיות רשע. הקדוש ברוך הוא אינו מביא אדם לניסיון שאינו יכול לעמוד בו; על כל נטייה רעה שהאדם מקבל, הוא מקבל גם כוחות להתגבר.
רש״י מביא על «שני גויים בבטנך» את אנטונינוס ורבי. אנטונינוס, קיסר רומי, היה צדיק, ורבי יהודה הנשיא היה רבנו הקדוש. אפשר לומר שרש״י מביא זאת כדי לפתור את שאלת הבחירה: מתוך אדום, מעשו, יכול לצאת גם צדיק. כך יצאו גם אונקלוס, רבי עקיבא ורבי מאיר.
על פי תורת הגלגולים, עשו היה גלגול של קין, ולכן הייתה בו נטייה לרצח והוא יצא אדמוני, רמז לדם. יעקב היה גלגול של אדם הראשון. לכל אדם יש סיבה לנטיות שקיבל, אך גם אם יש לו נטייה מסוימת, הוא יכול להיות צדיק ולהתגבר.
07
אחיזת יעקב בעקב
לידת התאומים
עשו יצא ראשון, אדמוני ובעל אדרת שיער, ואחריו יצא יעקב כשידו אוחזת בעקב עשו. לכן נקרא יעקב, מלשון עקב. עשו נקרא עשו, מלשון עשוי, מפני שהיה עשוי בשיערו כבר בלידה. יש גם פירושים נוספים, אך לא ניכנס לכולם.
בעלי התוספות בספר דעת זקנים, בשם הר״ם, אומרים שעשו נקרא על שם אדום, והאומה שיצאה ממנו נקראת חזיר, על פי «יכרסמנה חזיר מיער». בחזיר יש סימן טהרה רק בפרסה, אך הוא אינו מעלה גרה, ולכן הוא נראה כלפי חוץ כטהור אך אינו כזה. אין הכוונה שבעתיד יהיה מותר לאכול חזיר; מה שאסור תמיד יישאר אסור.
הרמב״ם מבאר שאחיזת יעקב בעקב עשו מלמדת על חסידותו. כאשר ראה שהרחם נפתח, הוא אחז בעקב אחיו כדי שייצאו יחד, ולא תצטער אמו בשתי לידות. יש מדרש האומר שעשו היה בועט באמו, ויעקב אחז בו כדי שייצא ראשון ולא יפגע בה.
חז״ל אומרים שיעקב נולד מן הטיפה הראשונה והיה הבכור במהותו, אלא שעשו יצא לפניו. יעקב דחף את עשו קדימה ואחז בעקבו כדי להציל את אמו. הדבר מלמד על גדולתו כבר ברחם, אף שהוא גם מחזק את השאלה כיצד לעשו הייתה נטייה לרע. התשובה היא שהנטייה אינה מבטלת את הבחירה.
08
הראש והגוף
עשו במערת המכפלה
כאשר יעקב אבינו נפטר במצרים והלכו לקבור אותו במערת המכפלה, עשו עמד שם וטען שהוא הבכור ולכן גם לו מגיע להיקבר במערה. נפתלי הלך להביא את שטר מכירת הבכורה, ובינתיים חושים בן דן, שהיה חרש, ראה שמעכבים את קבורת סבו, קפץ והרג את עשו.
במדרש נאמר שראשו של עשו התגלגל ונח ליד רגליו של יעקב, מפני שהראש שלו היה מלא תורה. עשו גדל בביתו של יצחק, ויצחק קירב אותו ולימד אותו. יעקב חייך, ועליו נאמר: «ישמח צדיק כי חזה נקם». לפי הקבלה, יש עניין שהראש נקבר במערת המכפלה והגוף נשאר בחוץ, כדי לתת חלק לסיטרא אחרא שלא יהיה לה פתחון פה. את הפרט הזה לא ראיתי במדרש בבירור.
בעניין מערת המכפלה מסופר שלאחר מלחמת ששת הימים, כשצה״ל כבש את חברון ואת מערת המכפלה, נשלחו משה דיין והרב שלמה גורן לדבר עם הקאדי המוסלמי, שייח׳ ג׳עברי. הרב הראשי, הרב יצחק ניסים, ביקש מהרב מרדכי אליהו להצטרף אליהם, מפני שהכיר את הערבים וידע לדבר איתם.
משה דיין ביקש מהרב אליהו שלא ידבר, אך כאשר הקאדי צעק שאין ליהודים רשות להיכנס למערת המכפלה, אמר לו הרב אליהו: «איפה ראית בעולם שהבן של השפחה יצעק על הבן של הגבירה? אתם הבנים של הגר השפחה, ואנחנו הבנים של שרה הגבירה». הקאדי עזב בכעס, אך חזר לאחר כמה דקות וטען שהיהודים נכנסו למערה עם בוץ בנעליים.
הרב אליהו השיב לו שכאשר בן חוזר לבית אביו אחרי שנים רבות, אביו מקבל אותו גם כשהוא מגיע עם בוץ; אבל בן השפחה צריך להוריד את הנעליים. בזכות הדברים האלה הוסדר עניין הכניסה למערת המכפלה.
09
עשו עייף ויעקב מבקש קניין
מכירת הבכורה
«ויגדלו הנערים ויהי עשו איש יודע ציד, איש שדה, ויעקב איש תם יושב אוהלים». כאשר אברהם אבינו נפטר, יעקב הכין נזיד עדשים לסעודת ההבראה, ועשו הגיע מן השדה כשהוא עייף. הוא אמר: «הלעיטני נא מן האדום האדום הזה כי עייף אנכי».
בעלי התוספות שואלים: האם עשו היה משוגע שמכר את בכורתו בעד עדשים? בכור מקבל פי שניים בירושה, והבכורה כוללת מעלות גדולות. מדוע לא הלך לאמו לאכול, ומדוע ביקש שיעקב ילעיט אותו במקום לאכול בעצמו?
הם מבארים שעשו הגיע באפיסת כוחות. הציידים עלולים ללכת ביער כמה ימים בלי אוכל ושתייה, ועשו תעה ביער שלושה או ארבעה ימים. יעקב היה רועה צאן וישב באוהל שהיה רחוק מן העיר שלושה ימים, ולכן עשו לא יכול היה להגיע לביתו. הוא ביקש מיעקב אוכל מפני שהיה קרוב למוות ולא היה מסוגל אפילו להרים את הכלי ולהאכיל את עצמו.
הגמרא אומרת שעשו לא בא רק מציד, אלא גם עבר באותו יום שלוש עבירות חמורות: בא על נערה מאורסה, רצח ועבד עבודה זרה. לכן נאמר «והוא עייף», עייפות של עבירה. לעומת זאת אנו אומרים «ברוך הנותן ליעף כוח»: «יעף» הוא עייפות ממצווה ומדבר טוב, ואילו «עייף» מתאר תשישות שבאה מעבירה.
עשו ביקש מיעקב שירחם עליו, מפני שאין לו במה לשלם עכשיו. יעקב אמר לו: «מכור לי כיום את בכורתך». כלומר, אתה רוצה לחיות? תמכור לי את הבכורה, ואני אאכיל אותך. עשו ענה: «הנה אנכי הולך למות, ולמה זה לי בכורה?» הוא לא אמר שכל אדם עתיד למות, אלא שהיה אז ממש על סף מוות מרעב.
יש כאן גם שאלה הלכתית: כיצד יעקב מכר דבר שעדיין לא בא לעולם, שהרי יצחק אביו עדיין חי? לכן אמר «מכרה כיום את בכורתך לי» — על מה שכבר קיבל באותו יום אפשר לעשות קניין, ומתוך כך יש למכירה משמעות.
10
יעקב אינו גוזל
השבת מה שנלקח
אפשר לשאול: איך יעקב רואה את אחיו גוסס ואומר לו לחתום על הבכורה? אפילו לבעל חיים רעב נותנים לאכול. אלא שמי שהיה הבכור במהותו הוא יעקב. חז״ל אומרים שנולד מן הטיפה הראשונה, והוא אחז בעקב עשו כדי להוציא את מה ששייך לו, ואילו עשו יצא ראשון ותפס את הבכורה.
יעקב לא התכוון לתת לעשו למות, אלא אמר לו: אתה מנפנף בכך שאתה הבכור, ואם כך — תהיה בכור ותמכור לי את מה ששייך לי במהות. זהו תרגיל במשא ומתן כדי להחזיר אליו את מה שנלקח ממנו, ולא גזילה.
אסור לגזול יהודי ואסור לגזול גוי. אבל אדם רשאי לקחת את שלו. אם מישהו גנב ממך דבר שהוא שלך בוודאות, ויש לך סימנים והוכחות, יש מצבים שבהם מותר לך לקחת אותו בחזרה. יש בזה פרטים הלכתיים רבים, אך זהו היסוד שיעקב מלמד כאן.
11
הקול קול יעקב
הברכות והערמה
גם כאשר יעקב מגיע אל יצחק ומתחפש לעשו כדי לקבל את הברכות, אין זו רמאות במובן הפשוט. רבקה קיבלה נבואה שעל יעקב לקבל את הברכות, ואמרה לו: «ועתה בני שמע בקולי». לפי פנימיות התורה, רבקה הייתה ניצוץ של חוה ויעקב ניצוץ של אדם הראשון; בגלגול הקודם אדם הראשון שמע לחוה ונכשל, וכאן היא אומרת לו לשמוע בקולה כראוי.
יעקב לבש את בגדי עשו כפי שנצטווה, אך דיבר בקולו שלו. לכן יצחק אומר: «הקול קול יעקב והידיים ידי עשו». גם כשיעקב אמר «אנכי עשו בכורך», חז״ל דורשים שהיה בזה רמז: «אנכי» — אני יעקב, ו«עשו בכורך» — עשו הוא בכורך. הוא לא שינה את קולו ולא הפך לעשו באמת.
12
תיקון העולם
אהבת יצחק לעשו
נשאלת השאלה: איך יצחק אהב את עשו, ואילו רבקה אהבה את יעקב? יצחק אבינו היה צריך לאהוב את שני בניו, גם אם אחד צדיק ואחד רשע. אבל התורה אומרת: «ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו», ואילו על רבקה נאמר שהיא אוהבת את יעקב. מדוע יצחק אהב אהבה יתרה את עשו?
לפי רש״י, «כי ציד בפיו» פירושו שעשו היה צד את יצחק בדברים. הוא היה שואל אותו שאלות שנראו מחמירות, כגון אם צריך לעשר גם מלח ומים, וכך גרם לו לחשוב שהוא ירא שמים. לפי הפנימיות, המגיד ממזריץ׳ מבאר שעשו היה לוקח ניצוצות קודש ומכניס אותם לפיו, ודיבר עם יצחק מתוך ניצוצות קדושה.
יצחק ידע שעשו פחות צדיק מיעקב, אך ראה בו כוח גדול. יעקב היה «איש תם יושב אוהלים» — צדיק שיכול להישאר טהור כל חייו, אך עשו היה «איש יודע ציד», אדם בעל כוח ומהפכני. יצחק חשב שאם עשו יחזור בתשובה, הוא יוכל להפוך את כל העולם.
אין דבר גדול יותר מלהפוך חושך לאור. אדם שיוצא מעומק הקליפות ומתקן את עצמו מוציא איתו כוחות גדולים, שצדיק רגיל אינו יכול להוציא. לכן יצחק אהב את עשו: הוא אהב את התיקון הגדול שיכול לצאת ממנו.
רבקה לימדה שיצחק טועה. גם יעקב יכול לפעול בעולם ולהפוך אותו, לא רק עשו. יעקב אינו פראייר; הוא ידע להתמודד עם לבן ואמר: «עם לבן גרתי», ובסופו של דבר יצא ממנו עם ישראל, אומה שלמה וטהורה שעשתה את המהפכות והדברים הגדולים בעולם בכל הדורות.