שיעור על פרשת לך לך: אמונה, ניסיונות והשפעה
השיעור עוסק בפרשת לך לך, ובייחוד בירידת אברהם ושרה למצרים. השיעור בוחן את הקושי שבהנהגת אברהם, את פירוש הרמב״ן ואת ההסברים על מדרגתה הרוחנית של שרה ועל מעשה אבות סימן לבנים. מתוך הפרשה נלמדים חוסר הוודאות שבו האדם נדרש לקבל החלטות, הצורך בעמל ובניסיון בעבודת השם, כוח התפילה על הזולת ותפקידו של העושר ככלי להשפעה רוחנית.
01
להתאמץ להגיע לשיעור
הרב אור בן שושן: בדיוק השבוע פגשתי חבר טוב, תלמיד חכם גדול ורב גדול, שסיפר לי שהפסיק את השיעורים שלו. הוא אמר שאנשים מאחרים, קשה לו להשיג מניין, לפעמים הוא נשאר עם שלושה אנשים, יש כיבוד ובסוף הוא גם צריך לנקות.
אמרתי לו: השיעור שלי מתקיים כבר עשרים ואחת, עשרים ושתיים ואולי עשרים ושלוש שנה. גם אני חשבתי פעמים רבות להפסיק, אבל צריך להבין שלא פשוט לאנשים להגיע. יש להם יצר הרע, טלפונים אישיים וקשיים. לכן לפעמים אני שולח לאדם הודעה או מתקשר אליו שוב ושוב, העיקר שיגיע לשיעור.
קשה לכולנו, וזה לא נעים, אבל צריך לדעת שזה דבר גדול שצריך למסור עליו את הנפש ולהתאמץ עבורו. כל אחד צריך לחזק את החברים. אין דבר שיעזור יותר בעבודת השם מלימוד קבוע ומשיעור קבוע.
יש מקרים חריגים ותקופות חריגות, אבל בדרך כלל צריך להתאמץ מאוד. יש לנו כל כך הרבה דברים ביומן ובעשייה, וכאילו שעה אחת של שיעור נעשית קשה. צריך למסור על זה את הנפש.
02
אברהם ושרה בירידה למצרים
פרשת השבוע היא פרשת לך לך. יש בפרשה תובנות גדולות מאוד בעבודת השם, ויש בה נושאים רבים. הסוגיה המרכזית שבה נעסוק היא אברהם ושרה בזמן הרעב, כאשר הם יורדים למצרים. זו סוגיה קשה וכבדה, והיא קשורה לאמונה, לביטחון ולניסיונות שיש לכל אחד מאיתנו.
כשהייתי צעיר שמעתי שיעור של הרב אברהם ריבלין. הוא סיפר שפעם ראה בעיתון מקרה מזעזע: בחוץ לארץ תפסה קבוצה של גויים איש ואישה מבוגרים והחלה להציק להם. הבעל הזקן אמר להם: קחו את אשתי ותעשו מה שאתם רוצים, אבל אותי תשחררו. כך היה, לקחו את אשתו והוא ניצל.
כולנו אמרנו שזה מזעזע. הרב ריבלין שאל: האם לא קראתם את פרשת השבוע? מה אברהם אבינו עשה? זו הסוגיה שנעסוק בה היום: מה עשה אברהם אבינו, ומה אפשר ללמוד מכך על אמונה וביטחון ועל הניסיונות של כל אחד ואחד מאיתנו.
03
״לך לך״ — לעשות את רצון השם
הקדוש ברוך הוא מצווה את אברהם אבינו: ״לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך״. חז״ל אומרים ש״לך לך״ הוא אחד מעשרת הניסיונות שנתנסה בהם אברהם אבינו.
הקדוש ברוך הוא אומר לו: ״ואעשך לגוי גדול, ואברכך, ואגדלה שמך, והיה ברכה, ואברכה מברכיך, ומקללך אאור, ונברכו בך כל משפחות האדמה״. על כך נאמר: ״וילך אברם כאשר דיבר אליו ה׳״.
יש כאן כפילות: מארצך, ממולדתך ומבית אביך. אדם קשור לארצו, לאדמה שבה גדל; הוא קשור למולדת, להורים, לתרבות ולדברים שינק; ובית אביו הוא הקשר העמוק ביותר. אברהם אבינו הצליח באור כשדים, עבר ניסיון של כבשן האש, הוכיח לעולם שיש אלוקים, ותלמידים רבים התקבצו סביבו. דווקא אז הקדוש ברוך הוא אומר לו: לך.
אברהם אבינו יכול היה לומר: כאן אני עובד אותך, יש לי תלמידים, כאן רואים את ההשפעה שלי. אבל הוא מבין שהחשבון שלו אינו החשבון האלוקי. אם יש ציווי מפורש או אם הוא מבין שזה רצון השם, הוא עושה את רצון השם גם כאשר הדבר מתנגד לרצון האישי שלו.
לכאורה לא קשה להבין מדוע אברהם הולך: הקדוש ברוך הוא מדבר אליו במפורש וגם מבטיח לו הבטחות גדולות. אבל הפסוק מדגיש: ״וילך אברם כאשר דיבר אליו ה׳״. אברהם אבינו אומר: גם אם לא היית מבטיח לי דבר, עצם זה שאמרת לי הוא הסיבה שאני הולך. זו גדולתו של אברהם אבינו.
אברהם אבינו מלמד שבחשבון האלוקי כל מה שהשם מצווה הוא בסופו של דבר טוב לאדם. לפעמים הטוב גלוי ולפעמים הוא נסתר. ככל שאדם נקי יותר, הוא הולך אחרי דבר השם מפני שזה דבר השם. למה מקיימים מצוות? בסופו של דבר, מפני שהקדוש ברוך הוא ציווה. יכולים להיות למצווה גם טעמים בריאותיים או אחרים, אבל הסיבה היסודית היא ציווי השם.
04
לגלות את הדרך בעצמנו
הקדוש ברוך הוא אומר לאברהם: ״אל הארץ אשר אראך״, בלי לפרש לו מיד באיזו ארץ מדובר. במדרש מתואר שאברהם רואה ארצות בדרך. הוא רואה ארץ שיש בה שפע גדול ושאין בה עמל, ומבין מעצמו שזו אינה הארץ שהשם רוצה שיחיה בה. עד שהוא מגיע לארץ כנען ורואה אנשים חרוצים שקמים מוקדם, זורעים וקוצרים, והוא מבין שזה העמל שהשם רוצה.
צריך לזכור את הנקודה הזאת: אנשים חושבים שנבואה או צדיק פירושם שהכול ברור לאדם. אבל גם משה רבנו, גדול הנביאים, לא ידע הכול. היו דברים שבהם טעה, והיו דברים שביקש שהקדוש ברוך הוא יראה לו. כששבר את הלוחות, הקדוש ברוך הוא לא ציווה עליו מראש לשבור אותם; משה רבנו הבין מעצמו מה רצון השם, ואחר כך נאמר לו: ״יישר כוחך ששיברת״.
גם אברהם אבינו צריך לגלות בעצמו. הקדוש ברוך הוא אינו מבהיר לאדם כל דבר. הוא נתן לנו בתורה הנחיות כלליות, אבל בתוך ההנחיות האלה האדם צריך לחקור, לברר ולגלות את הדרך שלו, את התיקון שלו, את הכישרונות שלו ואת אור השם בכל דבר.
אדם צריך להבין שהוא בא לעולם כדי להיות חוקר: לחקור את הטבע, את הביולוגיה, את מערכות השמים, את רצון השם, את הדרך לתקן ואת הדרך הנכונה. הצדיקים אינם אנשים שהכול ברור להם ואין להם ימים קשים. הגדולה היא לחיות בתוך מציאות מסובכת ולגלות בה את אור השם.
הגילוי הזה מגיע דרך עבודה שיש בה עמל וגם כישלונות. חז״ל אומרים: ״אין אדם עומד על דברי תורה אלא אם כן נכשל בהם״. איננו מחפשים להיכשל ומתפללים שלא ניכשל, אבל צריך לדעת שזה חלק מתהליך הבירור והלימוד.
05
המלחמה בארבעת המלכים
בהמשך הפרשה לוט, בן אחיו של אברהם אבינו, נשבה בידי המלכים. נאמר: ״וישמע אברם כי נשבה אחיו״, ואז ״וירק את חניכיו ילידי ביתו שמונה עשר ושלוש מאות וירדוף עד דן״.
אברהם אבינו יוצא עם שלוש מאות ושמונה עשר חניכי ביתו להילחם בכוחות גדולים ממנו כדי להציל את לוט. חז״ל מספרים שנעשה לו נס: הוא לקח מעפר הארץ והפך אותו לחיצים ולחניתות, וכך ניצח במלחמה.
הביטוי ״וירק את חניכיו״ מתפרש גם מלשון ריקנות. אברהם אבינו היה עשיר גדול, וכאשר תלמידיו נרתעו מלצאת למלחמה — הרי מדובר בלוט, אדם רשע, ולא ברור מדוע למסור את הנפש עבורו — הוא רוקן את נכסיו וחילק את ממונו כדי שיוכלו לצאת למלחמה. כך הוא מסר את נפשו ואת ממונו כדי להציל את לוט.
לאחר מכן אברהם אבינו נותן מעשר למלכי צדק, מלך שלם, שהיה כהן לאל עליון, ונאמר: ״וייתן לו מעשר מכל״.
בהמשך הקדוש ברוך הוא מבטיח לאברהם זרע. אברהם אינו רוצה להטריח את הקדוש ברוך הוא ואומר שאולי אליעזר יהיה לו לבן, אך הקדוש ברוך הוא מוציא אותו החוצה ואומר לו: ״הבט נא השמימה וספור הכוכבים... כה יהיה זרעך״. אברהם מאמין בשם אף שהדבר מנוגד לטבע, ונאמר: ״והאמין בה׳ ויחשבה לו צדקה״.
זרעו של אברהם נמשל פעם לעפר הארץ ופעם לכוכבי השמים. כאשר ישראל נמצאים במצב ירוד הם נמשלים לעפר, וכאשר הם במצב טוב הם מאירים ככוכבים. כך נאמר בשיעור.
06
הקושיה על הנהגת אברהם
לאחר שהקדוש ברוך הוא מצווה את אברהם ללכת לארץ, מגיע רעב כבד לארץ כנען. במצרים, לעומת זאת, היה שפע בגלל הנילוס, שאינו תלוי בגשם. פרעה הרשע אמר: ״לי יאורי ואני עשיתיני״, מפני שחשב שהפרנסה תלויה בו. מצרים הייתה מקום של שפע, אך גם ״ערוות הארץ״ ומקום של טומאה.
נאמר: ״ויהי רעב בארץ, וירד אברם מצרימה לגור שם כי כבד הרעב בארץ״. מותר לצאת לחוץ לארץ מפני רעב, ואברהם אבינו יורד למצרים מפני הרעב.
כאשר הוא מתקרב למצרים, הוא אומר לשרה: ״הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את״. רש״י מסביר שמנהג העולם הוא שעל ידי טורח הדרך אדם מתבזה, ואילו שרה נשארה ביופייה. אברהם ידע שהיא יפה, אלא שעכשיו, לאחר הדרך, הוא רואה שיופייה אמיתי ואינו תלוי בקישוטים חיצוניים.
יש מפרשים שמסבירים שאברהם ושרה חיו חיים עמוקים. אברהם לא הסתכל על שרה מתוך תאווה, אלא ראה את מידותיה, את לבה ואת נשמתה. כשהם מתקרבים למצרים, מקום של חיצוניות, זימה ותאווה, הוא מסתכל לרגע דרך עיני המצרים ומבין שיופייה עלול לסכן אותם.
לכן הוא אומר לה: ״אמרי נא אחתי את, למען ייטב לי בעבורך וחיתה נפשי בגללך״. כאן מתעוררת קושיה גדולה: מדוע הוא מבקש שהיא תאמר שהיא אחותו? מדוע הוא אומר ״למען ייטב לי בעבורך״, ורש״י מפרש שייתנו לו מתנות? הרי באותה פרשה אברהם אבינו מסר את נפשו ואת ממונו כדי להציל את לוט.
07
שרה בבית פרעה
אברהם אבינו מחביא את שרה בתיבה. אנשי הגבול רואים שהוא עשיר ומבקשים ממנו מכס על רכושו. כאשר הם רואים שהוא משלם בקלות, הם מבקשים לפתוח את התיבה. אברהם מנסה להסתיר אותה, אך לבסוף פותחים ורואים את שרה.
המצרים אינם רוצים לקחת אשת איש, מפני שגם בני נח מצווים על איסור אשת איש. לכן, כאשר שרה אומרת שהיא אחותו, הם חושבים שהיא פנויה ומעבירים אותה לבית פרעה.
בעלי התוספות, בספר דעת זקנים, מקשים: אם המצרים מצווים גם על לא תרצח וגם על איסור אשת איש, מדוע אברהם חושש שירצחו אותו? אם יחשבו ששרה היא אשת איש, הרי הם לא אמורים לקחת אותה וגם לא להרוג אותו.
התשובה היא שהמצרים עשו חשבון: אם ייקחו אותה, יעברו על איסור אשת איש שוב ושוב; אם יהרגו את אברהם, יעברו על איסור רציחה פעם אחת בלבד. לכן אברהם חשש שיעדיפו להרוג אותו.
נאמר: ״ותוקח האישה בית פרעה״. לשון זו מלמדת שנלקחה בעל כורחה. אברהם אמר לה לומר שהיא אחותו, והיא נלקחה לבית פרעה, ואילו לו היטיבו בעבורה ונתנו לו צאן ובקר, חמורים, עבדים ושפחות, אתונות וגמלים.
זו קושיה קשה: כיצד ייתכן שאברהם אבינו, אותו אדם שמסר את נפשו להצלת לוט, מסכים שייקחו את אשתו, ועוד אומר ״למען ייטב לי בעבורך״?
08
החלטות קשות בלי תשובה גלויה
הרמב״ן כותב בלשון קשה מאוד: ״דע כי אברהם אבינו חטא חטא גדול בשגגה, שהביא אשתו הצדקת במכשול עוון מפני פחדו פן יהרגו, והיה לו לבטוח בשם שיציל אותו ואת אשתו ואת כל אשר לו, כי יש באלוהים כוח לעזור ולהציל״.
לדעת הרמב״ן, אברהם אבינו שגה. היה עליו לבטוח בשם שיציל אותו ואת שרה, ולא למסור אותה לסכנה. הרמב״ן אף קושר זאת לירידת ישראל למצרים.
רוב הראשונים והמפרשים לא הלכו בהכרח בכיוון הזה, ויש שהבינו שלאברהם הייתה כוונה עליונה. אולם גם אם לא מקבלים את ביקורת הרמב״ן כפשוטה, יש כאן לימוד יסודי: אדם חי בתוך חוסר ודאות, וגם הצדיקים הגדולים נדרשו לקבל החלטות קשות בלי ציווי מפורש מן השמים.
אברהם אבינו התפלל וביקש תשובה, אך לא קיבל תשובה גלויה. אדם לוחם אמיתי אינו נמדד רק באימונים או כאשר הכול מתנהל לפי התוכנית, אלא ברגע שבו הכול משתבש והוא צריך לקבל החלטה נכונה בחוסר ודאות מוחלט.
ככל שאדם שואף לגדלות, הוא עשוי להיכנס לסיטואציות שמגלות לו את הכוחות והעומק שבו. כאשר שום דבר אינו מסתדר, שם מתגלה אם האדם גדול או קטן. איננו רוצים מצבים כאלה, אבל כאשר הם מגיעים, שם נבחנת הגדלות.
צריך ללמוד מהציווי שנגלה לנו בסיני, להתאמן, לנקות את עצמנו משיקולים חיצוניים ולנסות להבין מה רצון השם. לפעמים ההחלטה הנכונה לובשת לבוש של גבורה ותקיפות, ולפעמים לבוש של ענווה או ויתור. בכל מצב צריך לחפש מה נכון לעשות.
09
״כי שבע ייפול צדיק וקם״
גם אבותינו היו כל הזמן במלחמה. רבי יצחק הוטנר, בספר פחד יצחק, כתב לתלמיד שהיה מיואש מכך שהוא נופל שוב ושוב. הוא הסביר לו שהפירוש של ״כי שבע ייפול צדיק וקם״ אינו שהצדיק נופל שבע פעמים ובכל פעם מצליח לקום, אלא שאי אפשר להיות צדיק בלי ליפול שבע פעמים. שבע מבטא מחזוריות, והדרך להיות צדיק היא דרך מלחמה.
במלחמה לפעמים מנצחים ולפעמים מפסידים. העיקר הוא שבסופו של דבר מנצחים ברוב הקרבות ומנצחים במלחמה. כך הייתה עבודת השם של אברהם, יצחק, יעקב, משה רבנו וכל השבטים.
אין אדם שלא נלחם. אין אדם שהכול ברור לו ואין לו ימים אפלים. גם צדיקים גדולים, ואפילו האר״י הקדוש, עברו תקופות קשות וניסיונות. אין אדם שלא עמל קשה על הקדושה שלו ועל האמונה שלו.
צריך תיאום ציפיות נכון עם עצמנו: יהיו תקופות חשוכות, ימים קשים ומלחמות; יהיו תקופות שבהן קל יותר ללמוד ולהתלהב, ותקופות שבהן מבינים פחות. אני מנצח ומפסיד, מנצח ומפסיד, ובסוף מנצח. העמל הוא חלקם של עובדי השם.
כאשר אדם מתלבט מה רצון השם, יש דברים ברורים ויש דברים שאינם ברורים. אם יש לפניו מאכל חזיר, אין ספק שאסור לאכול אותו, מפני שהתורה אסרה זאת. אבל יש מצבים מורכבים יותר, כגון מקום שבו אפשר לחזק אנשים אך גם להיפגע מבחינה רוחנית. במקרים כאלה צריך להתייעץ עם תלמידי חכמים, ללמוד ולברר.
גם לאחר הלימוד וההתייעצות לא תמיד תהיה בהירות מלאה. הנהגה שמתאימה לאדם אחד אינה בהכרח מתאימה לאדם אחר. צריך להתפלל, לנקות את השיקולים ולבחון מה נכון באופן פנימי.
שלמה המלך אמר: ״דרך אויל ישר בעיניו, ושומע לעצה חכם״. אל תמהר להחליט. לפעמים צריך לישון על הדבר עוד לילה או יומיים. הרצון וההתלהבות שוקעים, ובבוקר אפשר לראות גם את הפגמים שלא ראינו אתמול.
10
הכוונה הנסתרת בירידה למצרים
הרמ״ק מביא בשם הזוהר ששרה אמנו הייתה קדושה במדרגה כזאת שהשכינה התלבשה בה. לכן אברהם אבינו לא חשש לגופה באותה מידה; הוא ידע שיש עליה הגנה רוחנית, ואילו על עצמו לא ראה את אותה מדרגה.
שמה הנוסף של שרה היה יסכה, מפני שסוכה ברוח הקודש. נאמר ששרה הייתה גדולה מאברהם בנבואה, ולכן הקדוש ברוך הוא אמר לו בעניין הגר: ״כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה״. אין זה ציווי שכל אדם חייב לעשות כל מה שאשתו אומרת, אלא לימוד על גדולתה המיוחדת של שרה אמנו.
לפי זה, אברהם אבינו ראה בשרה לבוש רוחני ושכינה הסוככת עליה. הוא ידע שלא ניתן להזיק לה, אך על עצמו חשש. בכך מוסברת השאלה מדוע לא יצא למלחמה: לא כל מצב דורש מלחמה. כאשר יש דרך אחרת להינצל, אין צורך לצאת למלחמה.
עדיין צריך לבאר מדוע אמר ״למען ייטב לי בעבורך״ וביקש מתנות. הרמב״ן מסביר במקום אחר את העניין על פי היסוד ״מעשה אבות סימן לבנים״.
אברהם אבינו הבין שמעשיו אינם משפיעים רק עליו. מכל אדם עשויה לצאת אומה שלמה; אפילו חשבון פשוט של כמה ילדים וכמה דורות מוביל למיליוני צאצאים. לכן כל החלטה של אדם משפיעה על דורות רבים.
אברהם הבין שהירידה שלו למצרים היא סימן לגלות מצרים העתידה. הוא נכנס למצרים ויוצא ממנה עם רכוש, כדי לסמן את מה שיקרה לעם ישראל: ״ואחרי כן יצאו ברכוש גדול״. המתנות אינן רק עניין חיצוני, אלא רמז להוצאת ניצוצות קדושה שנפלו למצרים.
מעשי האבות נראים לעיתים מבחוץ כדבר תמוה, אך בעומקם יש כוונות עליונות והשפעה על הדורות. לכן אדם אינו רשאי לומר: מה משנה אם אחטא כאן או אעשה דבר לא נכון שם? המעשים שלו משפיעים על דורות רבים.
11
העשר מכות והמתפלל על חברו
פרעה לקח את שרה לביתו, ואז נאמר: ״וינגע ה׳ את פרעה נגעים גדולים ואת ביתו על דבר שרי אשת אברם״. מתעוררת שאלה: אם פרעה לא ידע ששרה היא אשת איש, מדוע נענש? הרי אברהם אמר שהיא אחותו, ופרעה שילם לו מתנות.
על פי רש״י, ״על דבר שרי״ פירושו על פי דיבורה. בכל פעם שפרעה התקרב לשרה, היא אמרה למלאך, והמלאך היכה אותו. פרעה לא ראה בהכרח מלאך בעיניו, אך הוא ראה שאינו יכול להתקרב אליה. זו הייתה האזהרה שלו: הוא היה צריך להבין שיש כאן דבר שאסור לו לעשות.
יש אנשים שמחכים שמלאך ירד מן השמים עם שלט ויכתוב להם מה רצון השם. אבל בדרך כלל כך אין הדברים מתנהלים. האדם צריך להתבונן בחייו. כאשר הוא רואה שוב ושוב מכשול או מכה, עליו לעצור ולשאול מה הוא צריך ללמוד.
נאמר בשיעור ששרה קיבלה עשר מכות במצרים, כנגד עשר המכות שעתידים היו המצרים לקבל ביציאת מצרים, על פי היסוד של מעשה אבות סימן לבנים.
אצל אבימלך, לעומת זאת, הקדוש ברוך הוא בא אליו בחלום ואמר לו במפורש: ״הנך מת על האישה אשר לקחת, והיא בעולת בעל״. אבימלך החזיר את שרה. ההבדל הוא שאבימלך קיבל אזהרה מפורשת, ואילו אצל פרעה האזהרה הגיעה דרך המכות והמלאך.
אבימלך עצמו נתנגע, וחז״ל מסבירים שנקביו וכל מערכת הילודה בממלכתו נעצרו. הקדוש ברוך הוא אמר לו ללכת אל אברהם, שיתפלל בעדו, ״כי נביא הוא״. אברהם התפלל עליו, ואז נרפא אבימלך וביתו.
אברהם אבינו היה יכול לומר: הוא לקח את אשתי, שיסבול. אך הוא התפלל עליו. מכאן לומדים את הכלל: ״כל המתפלל על חברו נענה תחילה״. בעקבות תפילתו על אבימלך נפקדה שרה.
לכן, לאחר שאברהם התפלל, הגיעו המלאכים ובישרו ששרה תתעבר. ליצני הדור אמרו שאולי יצחק נולד מאבימלך, ולכן הקדוש ברוך הוא עשה שיצחק יהיה דומה לאברהם, כדי שיהיה ברור: ״אברהם הוליד את יצחק״.
גם חנה השתמשה ברעיון דומה בתפילתה. בגמרא במסכת ברכות נאמר שהיא אמרה שאם לא ייתן לה הקדוש ברוך הוא בן, היא תסתתר עם אדם אחר בלי לחטוא, תיבדק כסוטה ותזכה לברכת ״ונקתה ונזרעה זרע״. זה נאמר על חנה; אין לומר זאת על שרה, שעליה לא נאמר הדבר.
12
״ואברם כבד מאוד״
בהמשך הפרשה נאמר: ״ואברם כבד מאוד במקנה, בכסף ובזהב״. התורה מדגישה שאברהם אבינו היה עשיר מאוד. מדוע הדבר חשוב לעבודת השם? הרי אפשר לחשוב שעבודת השם דורשת רק להסתפק במועט.
הרמב״ם כותב בהלכות תשובה שתשובה אינה רק חזרה מעבירות, אלא גם התרחקות מרדיפת הכבוד, רדיפת הממון ורדיפת המותרות — כל דבר שאדם יכול לחיות בלעדיו ובכל זאת רודף אחריו. אם כך, צריך להבין מדוע אברהם אבינו היה עשיר כל כך.
התשובה היא שאברהם אבינו לא רדף אחרי הממון לשם עצמו. המטרה שלו הייתה לפרסם את הקדוש ברוך הוא בעולם ולחולל מהפכה רוחנית. כדי להשפיע על העולם, צריך לפעמים להיות אדם מצליח, מפני שהעולם נוטה להקשיב לאדם שנחשב מצליח.
יש אנשים גדולים מאוד בתורה וברוחניות שאינם יכולים להשפיע על החברה כולה, לא מפני שחסר בהם דבר, אלא מפני שהחברה אינה מקשיבה להם. שלמה המלך אמר: ״חכמת המסכן בזויה ודבריו אינם נשמעים״. כאשר אדם מצליח, דבריו נשמעים יותר והוא יכול לחולל שינויים.
לכן אברהם אבינו פעל להיות עשיר ומצליח. הוא עשה מסחר והקדוש ברוך הוא בירך אותו, כדי שיוכל להשפיע. גם יצחק אבינו היה עשיר, ונאמר: ״ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא בשנה ההיא מאה שערים ויברכהו ה׳״.
אין הכוונה שכל אדם צריך לרדוף אחר עושר. הכוונה היא שאם המגמה שלך היא השפעה אמיתית, הכסף יכול להיות כלי לעבודת השם. אדם צריך להשתמש ביכולת שלו כדי לבנות חינוך, ערכים, אמונה בשם, מעשרות, ביטחון בשם, דיבור נקי ואהבת ישראל.
צריך לגדל דור של אנשי עסקים מצליחים שיעשו עסקים ויקדשו את המציאות החומרית למען השפעה טובה. המדינה והכלכלה הן כמו גוף; צריך להכניס בהן נשמה. ההשפעה יכולה לבוא מאנשים שמצליחים בעולם הזה ובמקביל רוצים לקדש אותו.
13
למצוא את חלקנו בשליחות
זהו גם ההבדל בין משיח בן דוד למשיח בן יוסף. משיח בן דוד מבטא את הצדיק שאינו מתעסק בענייני העולם הזה, ואילו משיח בן יוסף, כמו יוסף הצדיק, מתעסק בענייני העולם הזה ומקדש את התשתיות.
יש נשמות שתפקידן לצעוק רוחניות ואידאות, ויש אנשים שתפקידם לקדש את התשתיות ולפעול בתוך העולם. כל אחד צריך למצוא את החלק שלו בעבודת השם.
איש מצליח אינו חייב להיות אדם שמנהל את כל המדינה. גם אדם שאחראי על השכונה, על ועד הבית, על ועד הגן או על מקום העבודה שלו משפיע. בכל מקום שבו אדם נמצא, עליו לפעול מתוך תודעת שליחות והשפעה.
זה מחזיר אותנו לתחילת השיעור: חוסר הוודאות הוא חלק מהמלחמה היומיומית בעבודת השם. אל תצפה לדעת תמיד בדיוק מה הקדוש ברוך הוא רוצה. יש כללים, ויש צורך למצוא את הדרך האישית, להתפלל, להתאמץ, ללמוד גם מהכישלונות ולהתחיל מחדש.
כך היה אצל אבותינו וכך אצל כל אחד ואחד מאיתנו. שיהיו לנו בשורות טובות, ברכה והצלחה בגשמיות וברוחניות, לנו ולכל ישראל.