פרשת לך לך: התעוררות מלמטה וכוח השתיקה
השיעור עוסק בפרשת לך לך ובכמה יסודות בעבודת השם הנלמדים ממנה: מדוע התורה אינה מספרת את קורותיו המוקדמים של אברהם אבינו, מדוע נבחר אברהם להנחיל את התורה, ומה מלמדת היציאה המוקדמת לארץ כנען על התעוררות מלמטה. בהמשך נידונים הפסוק ״ואת הנפש אשר עשו בחרן״, צחוקו של אברהם לעומת צחוקה של שרה והזהירות מעין הרע. חלקו האחרון של השיעור מוקדש למידת השתיקה: מעלת השתיקה, כוחו וסכנותיו של הדיבור, האיסור על לשון הרע, חלוקות שונות של סוגי הדיבור, והצורך לשלב שתיקה עם דיבור נכון בתוך המשפחה ובחיי היום-יום.
01
מי היה אברהם אבינו?
השאלה על תחילת דרכו
השבת קראנו את פרשת לך לך. כבר דיברנו עליה ביום שלישי, אבל יש בפרשה הזאת הרבה מאוד מה לדבר. דבר ראשון אני רוצה לשאול שאלה. בפרשת השבוע יש דבר די מדהים: אנחנו פוגשים את אברהם אבינו בפעם הראשונה, ומיד מופיע הציווי של הקדוש ברוך הוא: ״ויאמר ה׳ אל אברם, לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך״.
מי זה אברהם אבינו? לא כתוב עליו כלום. ישר כתוב הציווי: ״לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך״. למה התורה לא מספרת על הילדות שלו? הרי יש כל כך הרבה מדרשים: שאברהם אבינו גדל בביתו של תרח, שהיה עובד עבודה זרה גדול; שאברהם ניפץ את הפסלים של תרח; שהוא הסתכסך עם נמרוד מלך שנער, הושלך לכבשן האש באור כשדים וניצל; ויש עוד הרבה מדרשים נפלאים על הדרך שבה התחיל להכיר ולהאמין בקדוש ברוך הוא.
כל זה, רבותיי, מופיע במדרשים. למה שום דבר מזה לא כתוב בתורה? למה אנחנו פוגשים בפעם הראשונה את הציווי האלוקי לאברהם בלי שהתורה תספר לנו מי זה אברהם? הדבר היחיד שכתוב עליו בפסוקים הוא שהוא הבן של תרח ושאחיו הם נחור והרן. חוץ מזה לא כתוב עליו כלום.
התורה הרי יודעת לספר סיפורים. מהציווי הזה והלאה היא מתחילה לספר את כל הסיפור של אברהם אבינו. מכאן ואילך מספרים, אבל אחורה לא מספרים שום דבר. על יצחק אבינו מספרים את הסיפורים מאז שנולד, עם ישמעאל, עם הצחוק של ישמעאל, עם לידתו ועם עשיו. על יעקב אבינו מספרים את כל הסיפורים מרגע שנולד. רק על אברהם אבינו כתוב: ״ויאמר ה׳ אל אברם, לך לך״. למה זה כך?
02
לא כל בירור צריך ללמוד
לא להתעסק במה שלא צריך
לשאלה הזאת נאמר שתי תשובות: תשובה אחת על פי מה שכותב הרמב״ם, ותשובה אחרת שכתובה בספרים נוספים. צריך לדעת שאברהם אבינו עבר תהליך. הרמב״ם כותב שאברהם אבינו היה מבוני המגדל. בהתחלה הוא היה עם האנשים שהיו בתוך הכפירה, שבנו מגדל ורצו לעלות לשמיים. אברהם אבינו עבר תהליך של אמונה, התעסק עם הכפירה שהייתה בדור שלו, שאל שאלות, תירץ תירוצים והתעמק בכל העניינים האלה.
אברהם אבינו היה חכם גדול. אנחנו רואים שהקדוש ברוך הוא מצווה אותו: ״התהלך לפניי והיה תמים״. הוא היה תמים אחרי שנדבק בה׳ יתברך, אבל לפני כן היה חוקר גדול ומומחה גדול בהצטגנינות של הכוכבים. הוא היה מעורב עם בני דורו בכל המחלוקות והדעות שלהם, ובסופו של דבר פרש מהם, עלה לגדולה ודבק בעצמו בה׳ יתברך, עד שנהיה אברהם אבינו הגדול. אין גדול בעולם כמו אברהם אבינו, ״האדם הגדול בענקים״.
למה התורה לא מתעסקת בהיסטוריה שלו, בילדות שלו ובכל הבירורים האמוניים שלו? אומר הרמב״ם: התורה מלמדת אותך כלל גדול — אל תתעסק במה שלא צריך. אילו התורה הייתה מספרת לך על אברהם אבינו בקטנותו, היא הייתה צריכה לספר לך את כל הכפירה של בני דורו, את כל השאלות שהיו להם באמונה ואת כל ההתמודדות עם השאלות האלה. התורה אומרת לך: אל תכניס את עצמך לזה.
לפעמים אדם מכניס לעצמו כל מיני שמועות ושיעורים שלא צריך לשמוע, שומע דעות שלא צריך לשמוע ומתעסק בשאלות שהוא לא צריך להתעסק בהן. יש אנשים שיש להם שאלות באמונה, והם צריכים להתעמק, לחקור ולדרוש. אבל אנשים רגילים ופשוטים, שאין להם את השאלות האלה באמונה, למה להכניס את עצמם לדעות הכפירה שיש בעולם? למה ללמוד את דייוויד יום, את ניטשה ואת שפינוזה? אתה לא צריך ללמוד את כל זה; אתה צריך ללמוד תורה ואמונה.
אנשים מסוימים צריכים להתעסק גם במחקרים העמוקים והפילוסופיים, ולרדת לתוך הכפירה כדי לשבור אותה. זה מה שעשה אברהם אבינו. אבל התורה לא מספרת את ההיסטוריה של אברהם כדי לא לפתוח בפניך דברים שלא צריך, ולא להכניס אותך לשאלות באמונה שאין לך צורך בהן. זה יסוד גדול.
03
למה נבחר אברהם?
הבחירה באברהם והנחלת התורה
הפירוש השני הוא שהתורה לא סיפרה את ההיסטוריה של אברהם כדי שלא תחשוב שאברהם אבינו נבחר בגלל מעשה גדול שעשה. אברהם אבינו היה גדול שבענקים, צדיק יסוד עולם וקדוש עליון, אבל הוא לא נבחר רק בגלל זה. היו צדיקים אחרים בדורות שלו.
בפרשה ראינו שאברהם אבינו ניצח במלחמת המלכים, ניצח חמישה מלכים ואת ארבעת המלכים, והציל את לוט בן אחיו. שם הוא פגש את מלכי צדק מלך שלם ונתן לו מעשר מכל. מי היה מלכי צדק? חז״ל אומרים שזה שם בן נח. שם בן נח היה צדיק גדול, והיה בית מדרש של שם ועבר. אברהם אבינו, יצחק אבינו ויעקב אבינו כולם למדו אצל שם ועבר.
אם כן, שם היה צדיק גדול והיה חי. למה הקדוש ברוך הוא לא בחר בשם בן נח, מלכי צדק מלך שלם, הכהן לאל עליון, להנחיל את התורה לזרעו? התורה לא סיפרה את ההיסטוריה של אברהם כדי שלא תחשוב שהקדוש ברוך הוא בחר בו בגלל גדלותו, בגלל הבחירות שלו או בגלל הניסיונות שעמד בהם.
התורה מגלה לנו: ״למען אשר יצווה את בניו ואת ביתו אחריו״. הקדוש ברוך הוא בחר באברהם אבינו מפני שהיה לו כוח, כישרון ואכפתיות להנחיל את התורה לבני דורו ולזרעו אחריו. הוא היה מסוגל להנחיל את התורה, את המצוות, את דרך ה׳ ואת האמונה בה׳ לכל העולם כולו.
שם היה צדיק גדול, אבל לא היה לו הכוח להנחיל את התורה לדורות שאחריו. הקדוש ברוך הוא ידע שאם יבחר באברהם, אברהם יעשה מהפכה בעולם וינחיל את אמונת ה׳ יתברך בכל הדורות. אברהם אבינו לא היה הצדיק היחיד, אלא הצדיק שהקדוש ברוך הוא יכול היה לסמוך עליו שיעביר את התורה והמצוות הלאה.
04
היציאה שקדמה לציווי
היציאה לארץ כנען קודם הציווי
יש עוד שאלה גדולה בפרשה. בסוף הפרשה הקודמת, פרשת נח, כתוב: ״ויקח תרח את אברם בנו ואת לוט בן הרן בן בנו ואת שרי כלתו אשת אברם בנו, ויצאו איתם מאור כשדים ללכת ארצה כנען, ויבואו עד חרן וישבו שם״. עוד לפני שהשם ציווה את אברם: ״לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך״, כבר כתוב שהם יצאו מאור כשדים ללכת לארץ כנען.
ואז מגיעה פרשת לך לך, והקדוש ברוך הוא אומר לאברהם: ״לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך״. זה פלא: הקדוש ברוך הוא מצווה את אברהם ללכת לארץ אשר יראה לו, אחרי שאברהם כבר יצא עם משפחתו ועם אביו מאור כשדים ללכת לארץ כנען. מה החידוש בציווי, ומה הקדוש ברוך הוא מצווה אותו אחרי שהוא כבר יצא והלך?
05
היוזמה של האדם
התעוררות מלמטה
הזוהר הקדוש אומר כאן יסוד גדול בעבודת השם: התעוררות דלתתא גורמת להתעוררות דלעילא. ההתעוררות של האדם מלמטה גורמת להתעוררות מהשמיים למעלה.
תרח, אברהם ואנשיהם הרגישו בלב שאור כשדים הוא מקום טמא, מקום של עבודה זרה, וצריך לעזוב אותו. הם עשו פעולה והתחילו ללכת לארץ כנען. אחרי שהם התחילו מעצמם ללכת, הייתה התעוררות מלמטה, ואז הקדוש ברוך הוא התעורר מלמעלה ואמר לאברהם: ״לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך״. אל תלך סתם; אני מצווה אותך ללכת.
הקדוש ברוך הוא גם מבטיח לו: ״ואגדלה שמך והיה ברכה״. אחרי שאברהם עשה התעוררות מלמטה, הקדוש ברוך הוא התעורר מלמעלה להשפיע עליו שפע גדול ולתת לו את הציווי האלוקי שהיה צריך לקבל.
כתוב בפסוק: ״תנו עוז לאלוהים, על ישראל גאוותו״. מה פירוש ״תנו עוז לאלוהים״? כביכול אתה נותן כוח לקדוש ברוך הוא. אני הקטן אתן כוח לאלוקים? חז״ל אומרים שהכוונה היא שכאשר אדם בוחר מעצמו לצאת מהרע, מתפלל על כך ועושה את הפעולה הראשונה, הוא עושה התעוררות מלמטה. אז הוא מעורר את המידות העליונות ואת הרצון העליון להשפיע עליו את הציווי האלוקי ואת השפע האלוקי.
זה לימוד גדול של הזוהר הקדוש: אדם צריך להתעורר. אל תחכה שהשמיים יעוררו אותך. אתה מתעורר מלמטה, ומהשמיים מתעוררים מלמעלה להשפיע עליך טובה. קודם כול צריכה להיות התעוררות מלמטה.
06
הצעד הראשון בתשובה
שובו אליי ואשובה אליכם
יש שני פסוקים שלכאורה סותרים זה את זה. כתוב: ״שובו אליי ואשובה אליכם״, ובפסוק אחר כתוב: ״השיבנו ה׳ אליך ונשובה״. מי עושה את הצעד הראשון? בפסוק אחד אנחנו אומרים: אתה תשיב אותנו, ריבונו של עולם, ובפסוק השני הקדוש ברוך הוא אומר: שובו אליי, אתם תשובו קודם ואז אשובה אליכם.
אומרים חז״ל והזוהר הקדוש שבכל השנה כולה ההנהגה הנכונה היא שהאדם עושה את הצעד הראשון. ״שובו אליי״ — אתה תשוב קודם, אתה תעשה את הצעד הראשון, ואז ״ואשובה אליכם״. כשאדם פועל מעצמו, הרחמים של הקדוש ברוך הוא כביכול מקבלים כוח לסתום את פי המקטרגים ולהשפיע עליו שפע.
ומה פירוש הפסוק ״השיבנו ה׳ אליך ונשובה״? זה מה שאנחנו מבקשים בימים של רצון ורחמים, בראש השנה ובעשרת ימי תשובה וביום הכיפורים. אנחנו אומרים: ריבונו של עולם, גם אם איננו עושים את ההשתדלות כמו שצריך, אתה תשיב אותנו אליך.
07
הנפשות שאברהם עשה
הנפשות אשר עשו בחרן
עוד כתוב בפרשה שכאשר אברהם אבינו יוצא מחרן, הוא יוצא עם האנשים שהחזיר בתשובה: ״ואת הנפש אשר עשו בחרן״. אברהם ושרה יוצאים מאור כשדים ומחרן לארץ כנען, ולוקחים איתם את משפחתם, את השפחות והעבדים שלהם וגם את הנפש אשר עשו בחרן.
חז״ל אומרים שאברהם היה מגייר את האנשים ושרה הייתה מגיירת את הנשים. גם אברהם וגם שרה עסקו הרבה בקירוב, קירבו אנשים רבים לאמונה בה׳ יתברך. מכאן אנחנו לומדים שוב את כוחו של אברהם אבינו לעשות כל הזמן התעוררות מלמטה ולקרב עוד ועוד אנשים לעבודת השם.
בספרי הקבלה מביא הרמ״ק פירוש נוסף על הפסוק. הוא מובא גם בספר הציוני, שנכתב על ידי המקובל רבנו מנחם ציוני משפיירא. אני קורא לכם בלשונו: ״מסורת בידינו מאבותינו שאברהם אבינו עליו השלום חיבר ספר יצירה על מתכונתו״.
דיברנו בעבר על ספר יצירה. זהו, לפי הדברים שנאמרו, הספר השני שנכתב על ידי בני אדם בעולם. הראשון הוא ספר רזיאל המלאך, שלמד אדם הראשון מרזיאל המלאך. הספר השני הוא ספר יצירה, ספר גדול מאוד בענייני קבלה, ואברהם אבינו הוא שחיבר אותו.
בספר יצירה יש סודות גדולים, ובכללם הסוד כיצד לברוא אדם. אברהם אבינו ידע כיצד לברוא בני אדם. הוא לימד זאת ליצחק, יצחק לימד ליעקב, ויעקב לימד את בניו. במדרשים מסופר שבני יעקב היו בוראים בריות שונות: נשים, פרות וכל מיני בריות.
מה ההבדל בין אדם שנברא בספר יצירה לאדם רגיל? הדיבור. באדם יש נפש, רוח ונשמה. הנפש היא כוח החיות, כמו שנאמר: ״הדם הוא הנפש״. הרוח היא כוח הדיבור, והנשמה היא מדרגה רוחנית עליונה יותר. אחר כך יש גם מדרגות הנקראות חיה ויחידה, שהן מדרגות של צדיקים.
נפש יש גם לבהמה ולכל אדם. רוח יש לאדם שיכול לדבר, גם לגויים וגם ליהודים. נשמה יש ליהודי. אדם שנברא בספר יצירה יש לו נפש ולכן הוא חי ויכול לעשות דברים, אבל אין לו רוח והוא אינו יכול לדבר.
בגמרא בסנהדרין מסופר שרבא ברא אדם, ובספר יצירה נאמר על אברהם אבינו שנגלה עליו אדון הכול, הושיבו בחיקו, נשקו על ראשו וקראו ״אברהם אוהבי״, וכרת ברית לו ולזרעו עד עולם. ״ועלתה בידו״ פירושו שהוציא לפועל את חוכמת היצירה.
לפי הפירוש הזה, ״ואת הנפש אשר עשו בחרן״ אינו מתייחס רק לתלמידים ולבני הבית שאברהם קירב, אלא גם לבני אדם שאברהם ברא. לכן נאמר ״הנפש אשר עשו״ — אנשים שהיו להם רק נפש ולא רוח, ושיצאו איתו מחרן לארץ כנען ושימשו אותו.
08
שני סוגי צחוק
צחוקו של אברהם וצחוקה של שרה
נעבור לאירוע נוסף בפרשה. אחרי הרעב בארץ, ירידת אברהם אבינו למצרים והירידה לגרר, הקדוש ברוך הוא מבטיח לו בן משרה. בתחילה אברהם אומר: ״לו ישמעאל יחיה לפניך״, והקדוש ברוך הוא אומר לו: לא, יהיה לך בן דווקא משרה.
הקדוש ברוך הוא אומר לו: ״שרי אשתך לא תקרא את שמה שרי, כי שרה שמה. וברכתי אותה וגם נתתי ממנה לך בן, וברכתיה והיתה לגויים, מלכי עמים ממנה יהיו״. ואז כתוב: ״ויפול אברהם על פניו ויצחק, ויאמר בלבו, הלבן מאה שנה ייוולד, ואם שרה בת תשעים שנה תלד?״
אברהם אבינו שומע שיהיה לו בן, וצוחק בקרבו. הוא אומר: בן אדם בן מאה יוליד, ואישה בת תשעים תלד? אחר כך הוא מבקש: ״לו ישמעאל יחיה לפניך״. הקדוש ברוך הוא עונה לו: ״אבל שרה אשתך יולדת לך בן״, ויקרא שמו יצחק, על שם הצחוק. הוא גם מבטיח לו שישמעאל יהיה גוי גדול, שנים עשר נשיאים יוליד, אבל הברית תקום עם יצחק אשר תלד לו שרה.
האם הקדוש ברוך הוא כועס על אברהם אבינו על כך שצחק בקרבו? לא. הקדוש ברוך הוא מחזק אותו ואומר לו ששרה תלד בן.
בפרשה הבאה, לאחר שאברהם עושה ברית מילה, הקדוש ברוך הוא שולח שלושה מלאכים לבשר לו ולשרה שייוולד להם בן. הם שואלים: ״איה שרה אשתך?״ ואברהם עונה: ״הנה באוהל״. הם אומרים: ״שוב אשוב אליך כעת חיה, והנה בן לשרה אשתך״.
שרה שומעת זאת, וכתוב: ״ואברהם ושרה זקנים באים בימים, חדל להיות לשרה אורח כנשים. ותצחק שרה בקרבה לאמור, אחרי בלותי היתה לי עדנה, ואדוני זקן״. גם היא צוחקת בקרבה, אבל הקדוש ברוך הוא כועס עליה: ״למה זה צחקה שרה לאמור, האף אמנם אלד ואני זקנתי? היפלא מה׳ דבר?״
שרה מכחישה ואומרת: ״לא צחקתי״, כי יראה, והקדוש ברוך הוא אומר: ״לא, כי צחקת״. לכאורה, אברהם צחק באותן מילים ובאותו אופן, והקדוש ברוך הוא לא אמר לו דבר, ואילו על שרה הקפיד. מה ההבדל בין הצחוק של אברהם לצחוק של שרה?
09
הצחוק של שרה והעין הרעה
שמחה או לגלוג
רש״י מביא בשם תרגום אונקלוס שיש הבדל בין הצחוקים. ״ויפול אברהם על פניו ויצחק״ — אצל אברהם זה לשון שמחה. כוונתו הייתה: בן מאה שנה ייוולד לי, ואם שרה בת תשעים שנה תלד! הוא התרגש ושמח, והאמין שיהיה לו בן.
אצל שרה זה לשון לגלוג. שרה לא האמינה ולגלגה: אחרי שבליתי תהיה לי עדנה, ואדוני זקן. לכן הקדוש ברוך הוא הקפיד על שרה ולא על אברהם.
עדיין קשה: איך אפשר לומר ששרה אמנו, קודש הקודשים ונביאה, לא האמינה ולגלגה? הרי שרה הייתה גדולה מאברהם בנבואה. יש כאן תירוץ קטן, ובעזרת השם נרחיב בזה בשבוע הבא.
שימו לב ללשון הפסוק: המלאכים אומרים לאברהם ״איה שרה אשתך?״, הוא עונה ״הנה באוהל״, ואז נאמר: ״ושרה שומעת פתח האוהל והוא אחריו״. מה פירוש ״והוא אחריו״? רש״י אומר שהפתח היה אחרי המלאך, אבל יש מדרש שמסביר דבר נוסף.
כאשר המלאכים מבשרים לאברהם שיהיה לו בן, מי עומד מאחורי הפתח ומקשיב? ישמעאל. שרה רואה את ישמעאל מכניס את ראשו לתוך האוהל ושומע שהמלאכים מבשרים שיהיה לאברהם בן נוסף, משרה. לכן נאמר ״והוא אחריו״.
שרה אמנו פחדה מעינו הרעה של ישמעאל. היא הייתה בטוחה שכאשר הקדוש ברוך הוא אומר שיהיה לה בן, ודאי שהיא תתעבר, אבל חששה שישמעאל ייתן בה עין הרע ויקטרג. לכן עשתה תנועה של לגלוג, כאילו אינה מאמינה, כדי שישמעאל יחשוב שאם שרה עצמה מלגלגת, אין הדבר עתיד להתקיים, ויסיח את עינו ממנה.
כך אומר המדרש: שרה עשתה צורה של לגלוג כדי שישמעאל לא ייתן בה עין הרע. היא לא באמת פקפקה בהבטחת הקדוש ברוך הוא, אלא ניסתה להסתיר את השמחה והבשורה מפני ישמעאל.
10
הצניעות שבשמחה
זהירות מהבלטה עצמית
צריך ללמוד מכאן גם להסתיר את השמחה. איננו צריכים להיות מפוחדים כל היום מעין הרע, ולא להתעסק בזה יותר מדי, אבל צריך להיזהר, כי הדבר הזה אמיתי. הגמרא אומרת שתשעים ותשעה אנשים מתוך מאה מתים מעין הרע.
לכן צריך זהירות גדולה: אל תבליט את עצמך סתם. יש אדם שאוהב להראות שיש לו כסף, אדם שאוהב להראות שהוא חכם, וכל אחד אוהב להראות דבר אחר. אם אתה מתרברב, אתה גורם לעצמך נזק, כי העין הרעה נתפסת במי שמתרברב. גם שרה אמנו, הצדקת, כשבישרו לה שיהיה לה בן, עשתה צורה של לגלוג כדי שישמעאל לא ייתן בה עין הרע.
11
מעבר למידת השתיקה
סיכום הפרשה ומעבר למידת השתיקה
יש בפרשה עוד הרבה מה לדבר, אבל לא נאריך יותר בענייני הפרשה. אני משתדל בכל מוצאי שבת לקרוא, בלי נדר, מספר אורחות צדיקים על אחת מהמידות הטובות שקשורות לפרשה באופן ישיר או עקיף. היום נדבר על מידת השתיקה.
יש פעמים שאדם צריך ללמוד לשתוק. שתיקה היא כוח גדול. יש אנשים שחושבים שאדם ששותק הוא פחות חכם, אבל חכמים אמרו: ״סייג לחכמה שתיקה״. אתה רוצה להיות חכם? סימן לחכמה הוא אדם ששותק ומדבר כשצריך. יש אדם שתמיד קופץ ראשון, תמיד דברן ומדבר לפני כולם — חמור קופץ בראש.
12
הדיבור שולט באדם
מעלת השתיקה
רבן שמעון בן גמליאל אמר: ״כל ימיי גדלתי בין החכמים ולא מצאתי לגוף טוב אלא שתיקה״. הוא היה נשיא ישראל, גדל בין החכמים ולמד מהנהגותיהם, והדבר החשוב ביותר שמצא הוא שהכי טוב לגוף הוא לשתוק. כשלא צריך לדבר, פשוט לשתוק.
שלמה המלך אומר בספר משלי: ״גם אויל מחריש חכם ייחשב״. אדם שהוא אויל וטיפש, ואין לו דבר חדש לומר, אם הוא שותק אנשים חושבים שהוא חכם. יש חכמה בשתיקה, ואפילו טיפש ששותק יש בו מעלה מסוימת.
אמר החכם: ״כשאני מדבר, הדיבור מושל בי״. כאשר אדם מוציא דיבור מהפה, הדיבור שולט בו. אם אמרת לאשתך, לילדים, לרב, לחבר או לאדם בעבודה דבר שאינו הגון, הדיבור כבר יצא. אי אפשר להחזיר אותו, כבר פגעת, וההשלכות של הדיבור — הצער, הדמעות והפגיעה — נשארות איתך.
הדיבור יכריח אותך להיכנע ולבקש מחילה. אם דיברת לשון הרע או דיבור לא טוב, הדיבור יגרום את הנזק שלו, ואתה תצטרך לרדוף אחרי הפגיעות ולאסוף אותן כדי לתקן. אבל כשאינך מדבר, אתה מושל בדיבור. אתה שולט במה לומר ובמה להסתיר.
לכן, אם אתה מתלבט אם לומר דבר מסוים עכשיו או לא לומר אותו, אם מישהו ייפגע או לא, ואם הדבר נכון ובזמן הנכון — עדיף שתשתוק.
13
מעלת הדיבור ומגבלותיו
הדיבור והשתיקה אצל אדריאנוס
אמרו רבותינו, כפי שכתוב בילקוט שמעוני בפרשת בהעלותך, ששני דיקולוגין, כלומר סניגורים, עמדו לפני אדריאנוס. אחד לימד שהדיבור יפה, והשני לימד שהשתיקה יפה.
אמר המלך אדריאנוס לזה ששיבח את הדיבור: איך אתה אומר כך? השיב לו: אם לא הדיבור, איך המלכים נעשים מלכים? מלך צריך לדבר עם העם שלו וכל מלכותו מתנהלת על פי דיבורו. איך ספינות פורשות לים, איך עושים חסד עם המתים, איך משדכים כלה ואיך מנהלים משא ומתן בלי דיבור? הדיבור מפעיל את כל כוחות מערכת הטבע.
אמר לו אדריאנוס: יפה דיברת, אתה צודק, הדיבור הוא דבר גדול. אחר כך פנה לזה ששיבח את השתיקה ואמר לו: החבר שלך שכנע אותי שהדיבור חשוב. מה יש לך לומר בשבח השתיקה?
מיד התחיל החכם לדבר, והחכם ששיבח את הדיבור סתר אותו. שאל אותו המלך: למה סתרת אותו? השיב: אני לימדתי משלי על שלי; באתי לדבר על הדיבור, ולכן הדיבור שלי מסביר את שבח הדיבור. אבל הוא בא לדבר בשבח השתיקה, ואם השתיקה כל כך חשובה — שישתוק. הוא משתמש בכוח הדיבור כדי להסביר את מעלת השתיקה.
אמר לו החכם השני: לא כך אמר שלמה. לא נאמר שתשב ותשתוק כחרש, אלא: ״ברוב דברים לא יחדל פשע, וחושך שפתיו משכיל״. לא התכוונתי שלא תדבר כל החיים, אלא שלא תוציא דיבורים מיותרים.
אדם שמדבר הרבה לא יחדל פשע; בתוך הדיבור שלו תמיד ייכשל בדיבור, ותמיד יהיה בו איזה חטא. אבל ״חושך שפתיו משכיל״ — אדם שחוסך בשפתיו, לא שאינו מדבר כלל, אלא אומר רק מה שצריך ומזקק כל מילה, הוא משכיל. הוא גם נמנע מלדבר רע על חברו.
14
שמירת הפה
לשון הרע והסתלקות השכינה
״אל תהי גדול מאהרן ומרים״. אהרן ומרים היו גדולים מאוד. הם החזיקו את רוח עם ישראל בזמן שיעבוד מצרים, והבאר הייתה בזכות מרים וענני הכבוד בזכות אהרן. ובכל זאת, כאשר נתנו רשות לפיהם ודיברו במשה, נפרעו מהם מיד.
הם דיברו על משה רבנו בכוונה טובה, כאחיהם הקטן, ורצו להוכיח אותו על כך שפרש מציפורה ואינו חי עם אשתו. אבל הקדוש ברוך הוא אמר להם: ״ומדוע לא יראתם לדבר בעבדי במשה?״ גם כשכוונת האדם טובה והוא חושב שהוא צודק, אסור לדבר רע על אדם אחר.
על כמה דברים השכינה מסתלקת מישראל? משום שפיכות דמים, עבודה זרה ולשון הרע. לשון הרע נמצא בשורה אחת עם רצח ועבודה זרה, מהעבירות החמורות ביותר בתורה.
אנחנו נמצאים כמה ימים לפני הבחירות. אינני הולך לדבר איתכם על במי לבחור; זה לא מעניין אותי. אני רק אומר כמה צריך להיזהר כשמדברים לשון הרע ומדברים רע על אחרים. אפילו אם הכוונה טובה, כמו אצל אהרן ומרים, אסור לדבר רע על אף אחד. כשאתה מדבר לשון הרע, אתה גורם להסתלקות השכינה מישראל, בר מינן, וזה גורם צרות רבות.
לכן צריכים להשתדל מאוד לשמור על הפה ולחסוך במילים. תזכרו את הפסוק: ״וחושך שפתיו משכיל״. גם אם אתה חושב שאתה צודק, שאתה גאון וכולם טיפשים, עדיין עליך לחסוך בדיבור ולא לדבר דיבורים מיותרים על אחרים.
15
כוחה של הלשון
המשל על הלשונות
מעשה ברבן גמליאל, נשיא ישראל, שעשה סעודה גדולה ונתן לעבדו לבשל לשונות. העבד היה מומחה בבישול, והכין מן הלשונות חלק קשות וחלק רכות. תחילה הכניס לפני האורחים את הלשונות הקשות, ואחר כך את הלשונות הרכות.
קרא לו רבן גמליאל ושאל: מה ראית לעשות כך? למה חלק מן הלשונות קשות וחלק רכות? השיב לו העבד החכם: רציתי להודיעך שהכול מן הלשון. הלשון יכולה להיות רכה ונעימה, מפרגנת וזהירה, ויכולה להיות קשה, כך שכל מי שעובר לידך סובל.
יש אנשים שכל הזמן עוקצים, מבזים ואומרים דברים קשים. אבל זה בידיים שלך: אתה יכול שהלשון שלך תהיה רכה, ואתה יכול שהלשון שלך תהיה קשה.
16
חלוקת הדיבור
ארבעת סוגי הדיבור
שאלו את החכם: מדוע אתה מרבה בשתיקה? השיב: הדיבור נחלק לארבעה חלקים. הראשון כולו נזק, כגון בני אדם שרגילים לקלל ולדבר דברי נבלה, דברים גסים ורעים.
השני הוא דיבור שיש בו נזק מצד אחד, כגון אדם שמשבח מישהו כדי לקבל ממנו תועלת, או שמשבח אותו כדי להכעיס את שונאו. הוא אומר לאדם: אתה מצוין, אתה לא כמו אחרים, ובכך פוגע במישהו אחר. זה דיבור שיש בו גם דבר טוב וגם נזק.
השלישי אינו נזק ואינו תועלת, כגון דברים של הבל. אדם מדבר שעות על מכונית, על המנוע, על המהירות והגלגלים, או מספר כיצד נבנתה חומה, מה גודלה וכמה עלתה. אלה דברים שאינם מועילים ואינם מזיקים, וכן סיפורים על מלכים ושרים.
הרביעי הוא דיבור שכולו תועלת, כגון תורה ודברים התלויים בה. אדם שמדבר דברי תורה, סיפורי צדיקים, משבח את עם ישראל ומודה לקדוש ברוך הוא — זה דיבור שכולו תועלת.
17
מה ראוי לומר
מצווה, איסור ודיבור מיותר
יש מחכמי התורה שמחלקים את הדיבור לחמישה חלקים: הראשון מצווה, השני צריך להיזהר ממנו, השלישי נמאס, הרביעי נאהב והחמישי מותר.
מצווה בדיבור היא לדבר דברי תורה ויראת שמיים. מה שצריך להיזהר ממנו הוא עדות שקר, נבלות הפה, רכילות ולשון הרע. החלק הנמאס הוא דיבור שאין בו עבירה ואין בו תועלת, כגון סיפורי העולם. אפשר לדבר עליהם מעט, כפי הצורך, אבל לא לבזבז דיבור עליהם בלי סוף.
הדיבור הנאהב הוא דיבור שמשבח מעשים טובים ומגנה מעשים רעים, ומשבח את מעשי הצדיקים. מותר לדבר על ענייני העולם, לספר בדיחה או סיפור ולהתעניין בדברים שונים, אבל לא להיות אדם שמכלה את כל זמנו בדיבורים מיותרים.
הדיבור הוא דבר קדוש וכוחו גדול מאוד. צריך להשתמש בו ככל האפשר לטובה, ובעיקר ללמוד לא להשתמש בו כשאין צורך. אדם צריך לסגל לעצמו את מידת השתיקה.
18
קדושת הדיבור
מכסת הדיבור והארכת החיים
כתוב בזוהר הקדוש שלאדם לא נקצב סתם מספר שנים, אלא נקצבת לו גם מכסת דיבורים. אם נקצבו לו שמונים, תשעים, מאה או מאה ועשרים שנה, והוא מסיים את מכסת הדיבור שלו לפני הזמן מפני שבזבז את כל דיבוריו על דברים מיותרים — הוא מת. לעומת זאת, אם הוא מתאפק ואינו מדבר דברים מיותרים, הדיבור נשמר והוא מאריך את הימים שנגזרו לו.
דברי תורה אינם בכלל המכסה הזאת. כל דיבורי התורה שאנחנו מדברים אינם יורדים מהמכסה, אבל דיבורים בטלים, הבלים ועניינים מיותרים כן נכללים בה. אין הכוונה שאדם לא ידבר כלל; מותר לספר בדיחה, לספר סיפור ולהתעניין בדברים שונים. הכוונה היא שלא יבזבז ויכלה את כל זמנו בדיבורים מיותרים.
19
שתיקה מתוך איזון
מתי צריך לדבר
צריך להיזהר שלא להבין את מידת השתיקה באופן מוטעה. יש אדם שבבית הוא שתקן, אף שהוא מדבר עם חברים. אשתו רוצה לדבר איתו והוא אינו מדבר איתה. זה לא טוב. אם אשתך זקוקה לדבר, דבר איתה, תשאל אותה ותתעניין בה. זו מצווה גדולה. אל תיתן לה להרגיש שהיא אינה מעניינת אותך.
כמו שאתה מתעניין באחרים, תתעניין באשתך. תשאל אותה ותדבר איתה; זה דבר בריא מאוד. חכמים אמרו: ״אל תרבה שיחה עם האישה״, אבל הכוונה היא כשאין צורך, לסתם דיבורים מיותרים. בין בני זוג בדרך כלל יש צורך לדבר, לשתף זה את זה, וזה דבר בריא.
כך גם עם הילדים וכך גם עם ההורים — צריך לדבר. להקשיב ולדבר זה כוח אדיר. רק צריך להיזהר שלא לגלוש לדיבורים אסורים. להרגיל את עצמך להיות חסכן במילים, לחסוך מילים מיותרות ומילים שעלולות להוביל ללשון הרע, לפגיעה, לקללה או לדיבור שאחר כך תצטרך לרדוף אחריו כדי לתקן את הנזק שגרם.