פרשת ויצא: לחבר שמיים וארץ ולקדש את החיים
השיעור עוסק בפרשת ויצא ובחזון האלוקי שנגלה ליעקב אבינו: חיבור בין שמיים וארץ, בין קדושה לחיי המעשה, ובין התורה לבין המציאות כולה. מתוך יציאת יעקב מבאר שבע, חלום הסולם, עבודתו בבית לבן ומעלת ארץ ישראל, נלמדת השפעתם של צדיקים על המקום, קדושתה המיוחדת של ארץ ישראל ותפקידו של עם ישראל לקדש את החיים. השיעור מסיים בהדגשת הצורך בשילוב תורה ועבודה אצל רוב העם, לצד קיומם של תלמידי חכמים העוסקים בתורה בלבד ומורים הוראה.
01
יציאת הצדיק והשפעתו על המקום
כוחו הרוחני של הצדיק
בעזרת השם יתברך, בשבת הקרובה נקרא את פרשת ויצא: ״ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה״. באר שבע הייתה המקום שבו יעקב אבינו גדל, ושם גידל אותו יצחק אבינו. גם אברהם אבינו גר בבאר שבע, ושם עשה שבועה וברית עם אבימלך. בסופו של דבר, יצחק אבינו גידל שם את ילדיו.
בפרשה הקודמת ראינו שיעקב אבינו לקח, בעורמה או, במרכאות, גנב את הבכורה ואת הברכה מעשיו. עשיו אמר בליבו: ״יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי״. רבקה שמעה את הדברים, אף שנאמר שהם היו בליבו. מכאן אמרו חז״ל שרבקה אמנו הייתה נביאה, וכל מה שאמרה ליעקב — לקחת את הברכות במרמה ואחר כך לברוח — היה ברוח הקודש. כאשר יעקב חשש שיביא על עצמו קללה ולא ברכה, אמרה לו: ״עלי קללתך בני״. על פי התרגום, היא אמרה לו: עליי הדבר, הדבר נאמר לי בנבואה.
חז״ל אומרים על הפסוק ״ויצא יעקב מבאר שבע״ שיציאת צדיק מן העיר עושה רושם: ״פנה זיוה, פנה הודה, פנה הדרה״. שם הפרשה הוא המהות שלה, והמוטיב המרכזי כאן הוא יציאת יעקב אבינו מן המקום. כשצדיק יוצא מן העיר, יוצאים איתו הרבה אור ושכינה אלוקית, אף שיצחק ורבקה עדיין היו שם.
צריך לדעת שכאשר יש צדיק במקום, אדם טהור, או אנשים טובים, ההשפעה שלהם אינה רק בכך שאנחנו מתבוננים במעשיהם ולומדים מהם. עצם המציאות שלהם מייצרת רוחניות טהורה יותר. לכן אדם צריך לדור במקום שיש בו אנשים צדיקים. אין דבר כזה שאדם יאמר: אני גר במקום שכולם רשעים, אבל אני צדיק ואינני מתערבב איתם. המקום משפיע, התושבים משפיעים והשכנים משפיעים. ״הולך את חכמים יחכם ורועה כסילים ירוע״. אפילו אדם שדר במקום של חכמים מושפע ומתחכם.
כך נראה גם את מעלת ארץ ישראל. במקום שיש שכינה, קדושה וצדיקים, יש הוד והדר והשפעה רוחנית עצומה. ארץ ישראל היא ״ארץ אשר תמיד עיני ה׳ אלוקיך בה מראשית השנה ועד אחרית השנה״, ו״ארץ אשר אבניה ברזל ומהרריה תחצוב נחושת״. לכן צריך לבחור להיות ליד אדם טוב, ישר וצדיק. אפילו ישיבה ליד אנשים לא טובים, גם בלי לדבר איתם מילה, משפיעה מבחינה רוחנית.
02
יעקב יוצא אל חיי המעשה
מהאוהל אל השליחות
יעקב אבינו היה מתאים לו להישאר בבאר שבע עד סוף ימיו. זה היה רצונו: ״ויעקב איש תם יושב אוהלים״. בפרשה הקודמת עשיו הגיע מן השדה כשהוא עייף ומעולף מרעב, ופגש את יעקב. יעקב היה באוהל מחוץ לעיר, עם הצאן, שלושה ימים מחוץ לעיר, כשהוא מתבודד ודבוק בה׳ יתברך.
אבל הקדוש ברוך הוא לא תכנן שיעקב יישאר כל ימיו באוהלים. הקדוש ברוך הוא רצה שיעקב ילך אל החזון של עם ישראל. את החזון הזה אנחנו פוגשים בפרשה: יעקב מגיע לבית אל, ״ויפגע במקום ההוא וילן שם״. הוא לא תכנן להישאר שם; הוא רק עבר במקום שעתיד לקרוא לו בית אל.
מה פירוש ״ויפגע במקום ההוא״? יעקב לא ציפה לעצור שם. הוא הגיע למקום, שקעה השמש לפני הזמן, והוא נאלץ ללון שם. הגמרא בחולין אומרת שהקדוש ברוך הוא אמר: צדיק בא לבית מלוני, לבית שלי, לארץ ישראל — האם ייפטר בלא לינה? מיד שקעה לו השמש.
למחרת קפצה לו הדרך, והוא הגיע לחרן. שם פגש את רחל, שבאה עם הצאן של אביה לשאוב מים. בדרך כלל הרועים היו מגיעים בשעה קבועה, אך באותו יום הגיעו מוקדם יותר. הם חשבו: אתמול שקעה השמש מוקדם, אולי גם היום היא תשקע מוקדם, ולכן הקדימו לבאר. כך גם עצירתו של יעקב בבית אל השפיעה על מה שהתרחש למחרת.
03
תלמיד חכם וברכה
הדבקות בקדושה
הגמרא אומרת שיש שלושה דברים שנאמר בהם ״תכף״: תכף לסמיכה שחיטה, תכף לברכה נטילה, והתכף השלישי — תכף לתלמיד חכם ברכה. מיד כשאדם מארח תלמיד חכם או מכבד תלמיד חכם, באה אליו ברכה.
אם אתה מחפש סגולה גדולה, תביא תלמיד חכם שישתה אצלך קפה, תארח אותו ותעשה משהו עם תלמיד חכם. תלמיד חכם אמיתי, ירא שמיים ועובד ה׳, יש עליו שכינה. קדושה באה עם שכינה, והשכינה מביאה ברכה.
הגמרא אומרת שכל השכר שנאמר בנביאים, בתנ״ך ובדברי חז״ל על המצוות, הוא למי שמכבד תלמידי חכמים, מהנה תלמידי חכמים מנכסיו ומחתן את בתו עם תלמיד חכם. אבל שכרו של תלמיד חכם עצמו הוא בבחינת ״עין לא ראתה אלוקים זולתך״.
תלמיד חכם אינו אדם שפרוש מן החיים. אנשים טועים בזה. חז״ל אומרים על הפסוק ״ועלהו לא יבול״ שמכאן ששיחת חולין של תלמידי חכמים צריכה לימוד. צריך ללמוד מתלמיד חכם לא רק את התורה שהוא מלמד, אלא גם איך הוא אומר בוקר טוב בעבודה, איך הוא מתייחס לבנו ואיך הוא אומר שבת שלום לאשתו. גם שיחת החולין שלו היא תורה.
04
חלום הסולם
חזון החיבור בין העולמות
יעקב אבינו לן בבית אל ושם חלם: ״והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה מלאכי אלוקים עולים ויורדים בו״. חלום הוא דבר קדוש. בתורה יש כמה חלומות מרכזיים: חלום יעקב, חלומות יוסף וחלומות פרעה. הגמרא אומרת שחלום הוא אחד משישים בנבואה.
לכן אדם צריך לשים לב לחלומותיו. כולנו חולמים, אבל מי שמייחס לחלום משמעות, כותב אותו, מפרש אותו ולומד אותו אצל חכם, מאמן את כוח הנבואה שבו. לאט לאט השביבים של הנבואה שמתגלים באדם באמצעות החלומות יכולים להתפתח.
הסולם שראה יעקב מחבר בין שמיים לארץ: רגליו נוגעות בארץ וראשו מגיע לשמיים, ומלאכי אלוקים עולים ויורדים בו. זה אינו סתם חלום מעניין; זהו החזון של עם ישראל.
יעקב רצה לשבת כל היום וללמוד תורה. הקדוש ברוך הוא דחק אותו לקחת את הברכות, לברוח לחרן ולצאת אל המציאות. בחלום נאמר לו שהחזון אינו רק לשבת בבית המדרש, פרוש מן החיים. החזון הוא סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה — חיבור בין גשמיות לרוחניות, בין קודש לחול.
05
קדושת ארץ ישראל
החולין נעשה קדושה
החיבור הזה אפשרי במיוחד בארץ ישראל. ״ויפגע במקום ההוא״ היה בארץ ישראל, בבית אל, ושם אפשר לחלום על שילוב בין שמיים וארץ. בחוץ לארץ החולין נשאר חולין. אדם קוצר שדה בחוץ לארץ ומתפרנס; הוא זורע, חורש, קוצר, דש ומנפה, אבל אין בעצם עבודתו קדושה מיוחדת.
יש מצוות הקשורות לעבודת השדה, אך מצוות התלויות בארץ, כגון לקט, שכחה ופאה ומעשרות, אינן מתקיימות באותו אופן בשדה של חוץ לארץ. בארץ ישראל, לעומת זאת, העבודה עצמה נעשית חלק מן הקדושה. כאשר אדם זורע, קוצר ויש לו כרם בארץ ישראל, יש מצוות רבות הקשורות לפרנסתו הפשוטה.
בארץ ישראל אין דבר שמנותק מאלוקות. זו המציאות היחידה שמכריחה את האדם לחבר שמיים וארץ, קדושה וחולין. הקדושה היא הדבר המרכזי, והשפע הרוחני נשפך על כל החיים ומקדש אותם.
זהו החזון שהקדוש ברוך הוא מראה ליעקב: לא לפרוש מן החיים, אלא לקדש אותם. הקדוש ברוך הוא נמצא בבית הכנסת ובבית המדרש, אבל גם בעבודה, בבית ובכל המציאות. אין דבר כזה להפריד בין קודש לחול; הכול צריך להיות בקדושה.
06
ממלכת כהנים וגוי קדוש
קדושה בכל תחומי החיים
יעקב אבינו חוזר אל המקורות של אברהם ויצחק. אברהם אבינו לא היה אברך שישב כל היום בבית המדרש. התורה מספרת שהוא היה ״כבד מאוד במקנה, בכסף ובזהב״, עסק במסחר ואמר על אנשי ביתו: ״ואת הנפש אשר עשו בחרן״.
גם יצחק אבינו לא היה אברך. נאמר עליו: ״ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא בשנה ההיא מאה שערים״. הוא זרע, קצר, חפר בארות והתמודד עם הפלשתים, והתורה אומרת: ״ויגדל האיש וילך הלוך וגדל עד כי גדל מאוד״.
יעקב היה האברך הראשון מבין האבות, אך הקדוש ברוך הוא אומר לו: הסולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה. אתה יוצא לחיי המעשה כדי לקדש את החיים. ״ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש״.
מה יש בממלכה? יש בה הכול: אנשים שסוללים כבישים, נפחים, מתכנתים, מנקים, מעצבים וחיילים. ממלכה שיש בה הכול, אבל היא ממלכת כהנים. תפקיד הכהן הוא לתווך בין האלוקות לבין הגשמיות, וזה תפקידו של עם ישראל בעולם.
״חגור״ הוא דבר שמקיף את כל הגוף ומחזיק את החלקים הקדמיים והאחוריים. כך צריך להידבק אל הקדוש ברוך הוא בכל בית ישראל, לא רק אנשי בית המדרש. כולם שווים, כולם עם קדוש, וכולם צריכים להיות ממלכת כהנים וגוי קדוש.
כשאתה בחוץ — אתה קדוש. בבית המדרש — אתה בקדושה. בבית הכנסת — אתה בקדושה. בבית — אתה בקדושה. כשאתה נראה וכשאתה לא נראה, הכול צריך להיות בקדושה. זהו חזונו של הקדוש ברוך הוא לעם ישראל באמצעות יעקב אבינו.
07
יעקב בבית לבן
קדושה בתוך מציאות מורכבת
יעקב אבינו בורח לחרן ושם הוא נעשה עובד. הוא רואה את רחל ורוצה להתחתן איתה, ועובד שבע שנים בשבילה. לאחר מכן הוא חושב שהוא הולך לישון עם רחל, אך בבוקר מתברר שזו לאה, והוא נדרש לעבוד עוד שבע שנים.
יעקב נמצא בבית לבן במציאות מורכבת מאוד. הוא אומר: ״עם לבן גרתי״, ומתאר כיצד לבן רימה אותו והחליף את משכורתו עשרת מונים. אם סיכמו על סכום מסוים, לבן היה משנה את התנאים ונותן לו רק חלק קטן, תמיד בתירוצים של חודש קשה והבטחות לחודש הבא.
יעקב שומר על הצאן, והצאן מתרבה מאוד. במקום שלבן יכיר לו טובה, הוא משנה שוב ושוב את ההסכם וגונב אותו ביום ובלילה. כך יעקב, שהיה ״איש תם יושב אוהלים״, נכנס לעומק המציאות של עבודה ומלאכה, בתוך חיי העולם המורכבים.
זהו החזון של עם ישראל: להיות בתוך מציאות מורכבת ולהיות ככוכבים המאירים, להיות קדושים גם בתוך החיים הגשמיים. הקדושה אינה תלויה בפרישה מן החיים, אלא ביכולת להכניס לתוכם את עבודת ה׳.
08
מלאכי ארץ ישראל
מעלת הארץ ומלוויה
מדוע נאמר ״מלאכי אלוקים עולים ויורדים בו״? רש״י מביא בשם המדרש שהם עולים תחילה ואחר כך יורדים. אלה אינם אותם מלאכים: מלאכי ארץ ישראל שליוו את יעקב עולים, ומלאכי חוץ לארץ יורדים ללוות אותו בדרכו לחרן.
יש מלאכים שמלווים את האדם, ככתוב: ״כי מלאכיו יצווה לך לשמרך בכל דרכיך״. מלאכי ארץ ישראל נמצאים במדרגה עליונה יותר. הם אינם יוצאים מארץ ישראל, אפילו כדי ללוות את יעקב אבינו, בחיר האבות, לחוץ לארץ.
יש אנשים שיוצאים מארץ ישראל בקלות בשביל טיולים או נסיעות שונות. כל נסיעה לחוץ לארץ היא שאלה הלכתית וצריך להתייעץ עליה עם רב. אדם צריך להבין שהוא גר בארמון של המלך, במקום שהשכינה אינה זזה ממנו, ולהכיר את המעלה של ארץ ישראל.
09
האיסור לצאת מן הארץ
הלכות יישוב ארץ ישראל
הרמב״ם מפליג במעלת מצוות יישוב ארץ ישראל. אמנם יש פולמוס מדוע הרמב״ם לא מנה את מצוות יישוב ארץ ישראל בספר המצוות, ויש שיטה שהסבירה מכך שאין מצווה בזמן הגלות עד שיבוא המשיח. אך רוב מפרשי הרמב״ם מסבירים שמצוות יישוב ארץ ישראל היא מצווה כוללת, הכוללת מצוות רבות, ולכן אינה נמנית כמצווה נפרדת.
הרמב״ן אומר שכל התורה נצטווינו בה דווקא בארץ ישראל, אם כי זו אינה דעת כולם. לפי דבריו, המצוות שאנו מקיימים בחוץ לארץ הן במידה מסוימת הכנה ושמירה, ואילו עיקר קיום התורה הוא בארץ ישראל.
הרמב״ם פוסק בהלכות מלכים: ״אסור לצאת מארץ ישראל לחוץ לארץ לעולם, אלא ללמוד תורה, או לישא אישה, או להציל מן העכו״ם, ויחזור לארץ״. גם לצאת לסחורה מותר, אך לגור בחוץ לארץ אסור. אם אדם יוצא, עליו לצאת על מנת לחזור, אלא אם כן התחזק הרעב, שאז מותר לצאת, כפי שמצאנו אצל האבות.
הרמב״ם כותב שגדולי החכמים היו מנשקים את תחומי ארץ ישראל, מנשקים את אבניה ומתגלגלים בעפרה. עוד הוא כותב: ״כל השוכן בארץ ישראל, עוונותיו מחולים״. בגמרא נאמר שכל הדר בארץ ישראל, אפילו הלך ארבע אמות בארץ ישראל, זוכה לחיי העולם הבא. זו אינה אמירה של אדם שמדבר רק מדרשים, אלא פסיקה שהרמב״ם מביא להלכה.
הרמב״ם מביא גם: ״לעולם ידור אדם בארץ ישראל, אפילו בעיר שרובה עכו״ם, ואל ידור בחוץ לארץ ואפילו בעיר שרובה ישראל, שכל היוצא לחוץ לארץ כאילו עובד עבודה זרה״. אדם יכול לגור בעיר שרובה גויים בארץ ישראל, ועדיין מעלתו גדולה ממי שגר בחוץ לארץ, אפילו בעיר שרובה ישראל.
10
העלייה לארץ וההתמודדות שבה
החזון שחייב להתקיים
סיפרתי על קהילה יהודית בסאו פאולו, שבה הרבנים הצליחו להפוך את הקהילה לקהילה של צדקה ותורה, ושלחו את הבנים לישיבות. אחד מאנשי הקהילה אמר לי שהוא קנה בית בארץ ישראל, אך הרב אמר להם לא לעלות. כשביררתי, הרב הסביר שהוא חושש שהם יתקלקלו בארץ ישראל, מפני שבקהילה בחוץ לארץ הצליח להפוך אותם לבני תורה.
אינני אומר מה היו שיקוליו ההלכתיים, וייתכן שהוא עשה את השיקולים שלו. אבל צריך לדעת שזה אינו מה שכתוב ברמב״ם ובגמרא, וזה כנראה אינו רצון ה׳. צריך לעלות לארץ ישראל, אף שההתמודדות בארץ ישראל גדולה יותר.
העלייה לארץ ישראל דומה לאדם שנכנס לארמון. בארמון מצפים ממנו למשהו אחר. אם היית מלך בעיירה נידחת, כאשר אתה מגיע לארמון אתה צריך להתחיל הכול מחדש. כך אדם שמגיע לארץ ישראל: הרוחניות שלו יכולה להתפרק, והוא צריך לבנות אותה מחדש בקומה אחרת.
הקדוש ברוך הוא רוצה שהחזון של עם ישראל יתקיים בארץ ישראל. אם עם ישראל רוצה להישאר בחוץ לארץ מפני שנוח שם, בסופו של דבר באה האנטישמיות ומעוררת אותו, כפי שהיה בדורות רבים. אם לא תעלה, יעלו אותך.
דורות רבים חלמו על ארץ ישראל וכתבו עליה ספרים ושירים. יהודים מאתיופיה וממרוקו עלו דרך המדבר וברגל. אבי עליו השלום סיפר לי שבמרוקו חיו כל החיים על מזוודות. כשאמר לאמו להוציא את הבגדים לארון, היא אמרה: אנחנו כאן באופן ארעי וצריכים לעלות לארץ ישראל.
מי שנמצא בארץ ישראל צריך לייקר ולהעריך אותה. החיבור בין שמיים וארץ יכול להיות רק במקום הזה. מלאכי ארץ ישראל עולים ומלאכי חוץ לארץ יורדים, וגם בכך התורה מלמדת אותנו להכיר את גדולת הארץ.
11
רבי זירא והכיסופים לארץ
השתוקקות שאינה מתעכבת
בגמרא במסכת כתובות, בפרקים העוסקים במעלת ארץ ישראל, מסופר על רבי זירא שהיה בבבל והחליט לעלות לארץ ישראל. לאחר חורבן בית המקדש הראשון הוגלו רבים מבני יהודה ומחכמי ארץ ישראל לבבל, ועל אותה גלות נאמר: ״על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו בזכרנו את ציון״. לאחר מכן התחילו עזרא ונחמיה ואחרים לעלות לארץ ישראל.
רבי זירא הגיע לנהר ולא מצא מעבורת. הוא לא המתין, אלא עבר על גשר צר ומסוכן כשהוא מחזיק במקל. צדוקי אחד ראה אותו ואמר לו בארמית: ״עמא בזיזא, דקדמיתו פומייכו לאודנייכו, אכתי בבזיזותייכו קמייתו״ — אתם עם פזיז, שהקדמתם את הפה לאוזניים במעמד הר סיני כשאמרתם ״נעשה ונשמע״, וגם עכשיו אתם עדיין פזיזים.
רבי זירא ענה לו: זו אינה פזיזות, אלא השתוקקות לארץ ישראל. ״דוכתא דמשה ואהרן לא זכו לה, אנא מי הימר דזכינא לה?״ המקום שמשה ואהרן לא זכו להיכנס אליו — מי אמר שאני אזכה? לכן אינני מתעכב אפילו דקה. אולי יקרה משהו ולא אזכה להגיע.
כך צריך להעריך את ארץ ישראל ולשמור עליה. בכל רגע ובכל אדמה בארץ ישראל יש קדושה. כאשר עוסקים בענייני הארץ, אי אפשר לחשב רק חישובים פוליטיים; צריך לשאול מה רוצה ריבונו של עולם, של מי הארץ ומה התורה אומרת.
12
ירושת הארץ וישיבתה
לא להניח את הארץ
הרמב״ן כותב על הפסוק ״וירשתם אותה וישבתם בה״ שיש כאן שתי מצוות: שלא נניחנה ביד זולתנו מן האומות ולא לשממה. אסור להניח אפילו חלק מארץ ישראל ולומר שהוא ניטרלי או שאין לנו מה לעשות בו.
״וירשתם אותה״ פירושו כיבוש. כל האומות כבשו ארצות, אבל עם ישראל הוא היחיד שנצטווה מן השמיים לכבוש את הארץ. התורה ציוותה אותנו להילחם בשבע האומות שהיו בארץ ולא להשאיר שם עבודה זרה או שלטון זר.
לכן אין לנו רשות להתייחס לארץ ישראל כאילו היא דבר רגיל או לשחק בעניינה. זו ארץ קדושה, וצריך לפעול לכך שהשמיים והארץ יתחברו בה.
גם למדינת ישראל יש מורכבות גדולה, והיא לא תיעלם מיד. אך כפי שכותב הרב קוק, מדינת ישראל היא יסוד כיסא ה׳ בעולם. זהו המקום היחיד שבו אפשר לחבר קודש וחול, ולכן צריך לקדש אותו, להעריך אותו ולפעול למען החזון האלוקי של עם ישראל.
13
יעקב חקוק בכיסא הכבוד
מעלת יעקב אבינו
יעקב אבינו אמר לאחר שהתעורר: ״אכן יש ה׳ במקום הזה ואנכי לא ידעתי״. חז״ל אומרים שהוא ידע שזה מקום קדוש, שהרי עבר שם כדי להתפלל במקום שהתפללו בו אבותיו, אך לאחר החלום הבין יותר את גודל מעלת המקום ואת קדושת ארץ ישראל.
יש ספרים שמסבירים שמלאכי האלוקים שראה יעקב עלו עד כיסא הכבוד, ושם ראו את דמותו חקוקה בכיסא הכבוד, ולאחר מכן ירדו. לכן אמר יעקב: ״אכן יש ה׳ במקום הזה״ — את זה ידעתי; אבל ״ואנכי לא ידעתי״ — לא ידעתי שאני, יעקב, חקוק בכיסא הכבוד.
בפשטות, בכיסא הכבוד יש ארבע רגליים, ובכל אחת מהן דמות: אריה, שהוא מלך החיות; שור, שהוא מלך הבהמות; נשר, שהוא מלך העופות; ויעקב אבינו, שהוא מלכם של כל בני האדם. אין אדם מיום בריאת העולם ועד סוף כל הדורות, מלבד משיח צדקנו, שיהיה גדול יותר מיעקב אבינו. יעקב הוא בכיר האבות ובכיר האומה, ולכן דמותו חקוקה בכיסא הכבוד.
14
ללמוד את יסודות התורה
הסיפורים כיסוד החיים
התורה בנויה בשכבות. השכבה הראשונה היא ספר בראשית, הכולל את סיפורי האבות. אחר כך בספר שמות נכנסות מצוות רבות, בספר ויקרא מופיעות מצוות מורכבות, קורבנות ועניינים עמוקים, וספר דברים מסכם את הכול. השכבה הראשונה היא היסוד, ולכן היא החשובה ביותר.
כך גם בחינוך. הילדות משפיעה מאוד על האדם. התנהגות של ילד מושפעת מהוריו, אף שאין פירוש הדבר שאי אפשר להשתנות. בית חדש צריך חנוכת בית, ובברית המילה כבר בתחילת חייו של הילד יש קדושה. ההתחלה חייבת להיות קדושה.
אם בונים בית יפה ומפואר בלי יסודות, הוא לא יחזיק בגשם, ברוח ובשמש. היסודות הם הכול. לכן התורה מתחילה בהתנהגות האבות, וצריך ללמוד את דמותו של יעקב אבינו, שחקוקה בכיסא הכבוד.
אדם שחקוק בכיסא הכבוד אינו רק אדם פרוש מן החיים. יעקב חי עם נשים, הביא שלושה עשר ילדים, עבד כרועה צאן ועשה עסקים. החזון של עם ישראל הוא לקדש את החיים ולא לפרוש מהם. התפיסה שהקדושה מחייבת לפרוש מן החיים היא תפיסה משובשת. צריך לקדש את החיים, להכניס קדושה לתוך הגשמיות.
15
תורה ועבודה
הדרך המתאימה לרוב העם
בתורה נאמר ״והגית בו יומם ולילה״. בגמרא יש מחלוקת בין רבי שמעון בר יוחאי, שאמר שצריך לעסוק בתורה יומם ולילה, לבין רבי ישמעאל, שאמר שיש זמן ביום וזמן בלילה לתורה, ובשאר היום לעבוד. הגמרא אומרת שרבים עשו כרבי שמעון בר יוחאי ולא עלתה בידם, ורבים עשו כרבי ישמעאל ועלתה בידם.
ההכוונה של חז״ל מתאימה לרוב העולם. כאשר דיברתי עם מנהלים ומפקחים בחינוך הממלכתי-דתי, שאלו אותי איך אפשר לדבר על שילוב של עבודה, אפילו בהייטק, עם תורה, והדבר הפחיד אותם. אבל מה אתם רוצים שיקרה? שרק אנשים מבית המדרש יהיו צדיקים, וכל העולם שבחוץ יהיה טומאה והפקר? גם המרחב הציבורי של עם ישראל צריך להתקדש.
אם יש בניין עם שלט לא צנוע, צריך לפעול להחליף את השלט. אם יש קניון פתוח בשבת, לא רק להתפלפל ולהפגין; אפשר לקנות את הקניון ולסגור אותו. אם אתה מנהל חברה, אתה יכול ליצור בה משרות, להקפיד שלא ידברו לשון הרע ולדאוג לאלף עובדים. צריך לקדש את המציאות, ולא להשאיר אותה לאחרים.
לכן האידאה הגדולה היא לשלב את התורה בתוך כל החיים המעשיים. זה אינו בדיעבד אלא לכתחילה, וזהו החזון של עם ישראל.
16
עבודה, זמן פנוי והבינה המלאכותית
מלאכה כשמירה רוחנית
שאל אותי השבוע אדם צדיק: מה נעשה ביום שבו הבינה המלאכותית תעשה הכול? לא יהיה לנו מה לעשות. זה נראה קרוב, ומי שמבין בתחום יודע שזה מתקרב מאוד.
צריך לדעת שזמן פנוי רב עלול להיות מסוכן. מה אתה עושה בשעה שהתפנתה לך? מה אתה עושה ביום שהתפנה לך או בשבוע חופש? העבודה היא מנגנון ששומר על הרוחניות, והיא אינה סותרת את הרוחניות. המשנה אומרת: ״יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ, שיגיעת שניהם משכחת עוון״.
זמן פנוי יוצר שעמום, ושעמום עלול ליצור עבירות. צריך להסתכל על עצמך בשעות שאין לך מה לעשות ולראות במה אתה משתמש בהן. הטלפון הוא כלי שמאפשר לראות את מצבו של האדם. אם אדם בודק את הנתונים ורואה שעשרים שעות בחודש היו ביוטיוב, עליו לשאול את עצמו מה עשה בזמן הזה.
הקדוש ברוך הוא רוצה שתעבוד, משום שהעבודה שומרת עליך. אתה רץ לתפילה, הולך לשיעור ועושה משהו, וכך אתה נשמר מן החטא. לכן החוכמה היא להכניס קדושה לחיים של רוב האנשים.
17
מקומם של תלמידי החכמים
תורה בלבד למורי ההוראה
צריך לסייג: עם ישראל חייב גם אנשים שלומדים רק תורה. מי יפסוק הלכה? מי ילמד ויפסוק הלכות שבת, הלכות נידה, הלכות עירובין, דיני ממונות ואיסור והיתר? אלה תחומים שצריך ללמוד בהם שנים, בפרטי פרטים.
צריך שיהיו אנשים גדולים מבחינה רוחנית שישבו גם רק בקודש, מפני שהם יהיו מורי ההוראה, אנשי הרוח ופוסקי ההלכה. אבל רוב העם צריך לשלב תורה ועבודה. זה אינו בדיעבד, אלא לכתחילה — זהו החזון של עם ישראל.
נזכה כולנו בעזרת השם לבשורות טובות, לברכה ולהצלחה בגשמיות וברוחניות, אנחנו וכל ישראל.