פרשת בראשית -
01
פתיחת השיעור והתחדשות התורה
אנחנו נמצאים, בשעה טובה ומוצלחת, במוצאי פרשת בראשית. התחלנו את התורה מחדש, והצטרפה אלינו שמחה כפולה: ראש חודש חשוון, שנקרא מרחשוון.
למה מרחשוון? אין בו שום חג. אחרי כל החגים הרצופים אין בו חג, ולכן, כביכול, כדי לכבד אותו קוראים לו מרחשוון. זו לא חשוון רגילה, אלא מרחשוון.
בעזרת השם יתברך מתחילים את הכול מההתחלה. הבריאה מתחדשת בכל שנה ומתחדשת בכל יום, כמו שכתוב: "המחודש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית".
לצד ההתחדשות היומיומית שיש בבריאה, אנחנו גם מתחילים את התורה מחדש. הדבר מסמל חידוש גדול בכל העולמות כולם.
אנחנו לומדים מכאן שהתורה לעולם אינה מסתיימת. מיד כשמסיימים את התורה מתחילים אותה מחדש. התורה היא אינסופית, וצריכים כל הזמן ללמוד, כל הזמן לחדש וכל הזמן להתחדש.
פרשת בראשית היא הפרשה המשמעותית ביותר בתורה. היא כונסת בתוכה סודות גדולים ועליונים מאוד.
02
יום ראשון ויום השישי
הקדוש ברוך הוא ברא את הדגים, אחר כך את עופות השמים, אחר כך את הבהמות והחיות, אחר כך את הרמשים, ובסוף כל התהליך ברא את האדם.
האדם נברא ביום השישי, והוא האחרון לכל הבריות. מכאן לומדים שני דברים. מצד אחד, האדם הוא נזר הבריאה, החשוב ביותר בבריאה. הקדוש ברוך הוא הכין את כל הבריאה, וכשהכול היה מוכן הביא את האדם.
כך נוהגים כשמזמינים אורח חשוב לסעודה: לא מביאים אותו בזמן ההכנות, אלא כשהכול כבר ערוך ומוכן. הקדוש ברוך הוא ערך והכין את כל העולם, ואז הגיע יום השישי, היום הגדול ביותר בבריאה, שבו נברא תכלית כל הבריאה – האדם.
"ויכולו השמים והארץ וכל צבאם". מה פירוש "וכל צבאם"? אומרת הגמרא: "בצביונם נבראו". הסוסים, החמורים, הפרחים והדגים לא נבראו קטנים ואחר כך גדלו, אלא נבראו בצביונם, במצב האידיאלי שלהם.
גם אדם וחוה נבראו במצב האידיאלי של הגוף. הקדוש ברוך הוא לקח את ארבעת היסודות, יצר מן העפר את דמות גופו של האדם, נפח באפיו נשמת חיים, והאדם קם על רגליו. הוא קם בגיל עשרים, בצביונו, במצב האידיאלי של הגוף.
03
בצלם אלוהים ובדמותו
כשהקדוש ברוך הוא רצה לברוא את האדם נאמר: "ויאמר אלוהים, נעשה אדם בצלמנו כדמותנו". רש״י אומר שהקדוש ברוך הוא נמלך במלאכים. המלאכים נבראו לפני האדם, והקדוש ברוך הוא התייעץ איתם: מה אתם אומרים, נברא אדם בצלמנו כדמותנו?
צריך להבין מה פירוש "בצלמנו כדמותנו", הרי הקדוש ברוך הוא אין לו צלם ואין לו דמות. אחד מי״ג עיקרי האמונה הוא שאין לקדוש ברוך הוא גוף ולא דמות הגוף.
רש״י אומר שהקדוש ברוך הוא בא ללמד אותנו מידה של ענווה ומידת דרך ארץ. אפילו אם אתה מחליט לבד ובסופו של דבר אתה הקובע, תימלך בבני ביתך, בעובדים שלך, בשותפים שלך ובאנשים שנמצאים איתך. זו מידה טובה: שאדם לא יעשה הכול לבד.
הקדוש ברוך הוא, הגדול, הגיבור והנורא, מלך מלכי המלכים, גם הוא נמלך במלאכים, שמע את דעתם ועשה איתם דיון פתוח.
רש״י אומר: "בצלמנו" – בדפוס שלנו; "כדמותנו" – להבין ולהשכיל. כלומר, אין מדובר בגוף או בדמות גשמית, אלא בכוח להבין ולהשכיל.
הכוונה היא לדפוס השפעת הבורא בעולמות, דרך הספירות העליונות וההשתלשלות שלהן מבחינה לבחינה, בסוד ימין, שמאל ואמצע, ראש וסוף רוחניים. כנגד המערכת הזאת, בתבונתה, נוצר האדם.
הקדוש ברוך הוא מעביר את השפע ואת האור האלוקי דרך העולמות העליונים והנשגבים, שיש להם צורת אדם – אדם קדמון, כפי שלמדנו בשיעורים הקודמים. דרך צד ימין משתלשלים ענייני החסד, בצד שמאל עניין הדין, וקו האמצע הוא התפארת יחד עם שש הקצוות שלו.
כביכול אומר הקדוש ברוך הוא: אעשה אדם שיהיה דומה למערכת העליונה והנשגבה, שהיא בדמות אדם למעלה, ודרכה אני מעביר את האור האלוקי שלי.
לכן נאמר: "בצלם אלוהים עשה את האדם". אף שהשכל וההבנה שלנו אינם כשכל ולהבנה האלוקיים, יש באדם מעין השכל האלוקי. האדם יכול להבין ולהשכיל בענייני העולם הזה וגם בחכמה אלוקית.
כמו שהקדוש ברוך הוא משפיע את האור שלו על כל העולמות, כך האדם, במעשיו, משפיע שפע רוחני על כל העולמות. יש בו יכולת לפעול בעולם, ליצור, להבין ולהשכיל בעניינים גשמיים ורוחניים. מעין אלוקות יש באדם.
04
המשמעות של ״איכה״
לאחר שאדם הראשון חטא, הקדוש ברוך הוא קורא לו ואומר לו: "איכה". בעברית הכוונה היא "איפה אתה", אבל יש כאן גם כוונה עמוקה יותר.
הקדוש ברוך הוא שואל את האדם: איפה כף הדמיון? כתוב: "והייתם כאלוהים יודעי טוב ורע". יש באדם בחינה שבה הוא דומה לאלוקים, שהרי נאמר: "בצלם אלוהים עשה את האדם".
כביכול אומר הקדוש ברוך הוא לאדם: לפני החטא היית דומה לי. ומה קרה עכשיו? איפה כף הדמיון, הדמיון שביני ובינך? היה בך משהו אלוקי, היית דומה לאלוקים, ועכשיו, לאחר שחטאת, הסתלק אותו דבר שמדמה את האדם לאלוקים.
האדם צריך לדעת שהוא דבר גדול, ושיש בו ממש אלוקיות. הקדוש ברוך הוא שוכן בתוך האדם.
05
צלם, דמות וזכר ונקבה
בתורה מופיעות המילים "צלם" ו"דמות": "נעשה אדם בצלמנו כדמותנו". המילה אדם כוללת שני מינים – זכר ונקבה. שלמות נקראת אדם, מפני שהיא כוללת את הזכר ואת הנקבה.
כך מובא בשם האר״י הקדוש, בספר הליקוטים: הצלם כולל זכר ונקבה, ואילו הדמות היא נקבה בלבד. הצלם הוא מערכת שיש בה זכר ונקבה שמשפיעים זה על זה; הדמות היא כלי מקבל.
האישה כוללת גם היא את כל מה שיש בצלם, אלא שבחלק מאיבריה, האיברים שבזכר יוצאים החוצה ואצל האישה הם נמצאים פנימה. במבנה הגוף של הזכר והנקבה יש אותם איברים, אלא שחלקם ממוקמים באופן שונה.
כאשר האישה נבנתה מן הצלע של האדם, היא לקחה ממנו שני איברים. בתחילה היו לאדם ולאישה, כביכול, מספר איברים שווה; לאחר מכן נשארו לאדם רמ״ח איברים, ולאישה היו רנ״ב איברים.
הזכר והנקבה משלימים זה את זה. אין בבריאה דבר שאין בו זכר ונקבה, כלומר משפיע ומושפע. יש בריות שבתוכן יש זכר ונקבה, ובכל המערכת יש משפיע ומקבל.
06
אדם וחוה לפני החטא
אדם הראשון נברא בתחילה יחידי. חז״ל מגלים שחוה לא הייתה האישה הראשונה של אדם. הייתה אישה שקדמה לה, שנבראה יחד עם האדם מן האדמה, אך בסופו של דבר ברחה ממנו והתחברה לכוחות הטומאה ולסמאל.
האישה הראשונה נקראה לילית, על פי ראשי התיבות של השם. היא התחברה לסטרא אחרא והפכה לבת זוגו של הסמאל.
אדם הראשון היה מצטער על כך ורצה להישאר לבדו, עד שהקדוש ברוך הוא אמר: "לא טוב היות האדם לבדו, אעשה לו עזר כנגדו". הפעם הקדוש ברוך הוא לא הוציא את האישה מן האדמה, אלא מן האדם. לכן אמר אדם הראשון: "זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי". הביטוי "הפעם" מלמד שהייתה פעם קודמת.
החיבור בין אדם וחוה היה עמוק וטבעי. הם היו טהורים. היה בהם יצר הרע בבחינה מסוימת, אך הוא היה דק וחלש מאוד, והנטייה שלהם הייתה מוחלטת לטוב.
הם היו הולכים עירומים ולא התבוששו. לא היו להם מחשבות רעות או תאוות רעות, ולכן לא ראו צורך להסתיר את גופם. כל האיברים היו טהורים וקדושים, ולא היה להם צורך להסתיר שום איבר.
עם זאת, עדיין הייתה להם בחירה. הקדוש ברוך הוא לא ברא מצב שבו לאדם אין בחירה. יצר הרע היה חיצוני להם, ולכן הם עדיין יכלו לבחור בטוב או ברע.
07
גן עדן ועץ הדעת
הקדוש ברוך הוא ברא עולם גדול, ובתוך העולם היה גן, ובתוך הגן היה עדן. עדן היה גדול מן הגן פי שישים, והגן היה גדול מן העולם פי שישים. הקדוש ברוך הוא ברא את האדם מחוץ לגן עדן, ולאחר מכן הכניס אותו לתוך הגן ולתוך עדן.
גם כאשר רצה לברוא את האישה מן האדם, הוציא את הדם מחוץ לגן עדן, ברא שם את האישה, ואחר כך נכנסו שניהם לגן עדן.
המציאות של אדם וחוה הייתה רוחנית מאוד. בספרים כתוב שהגוף שלהם לפני החטא היה כמו המציאות של הנשמה שלנו כיום, ולא כמו הגוף שלנו כיום.
בגן עדן היו פירות ועשבים, נהרות וכל היופי שבעולם. הייתה בו ערוגה אחת ובה שני עצים: עץ החיים ועץ הדעת טוב ורע.
הקדוש ברוך הוא אמר לאדם וחוה: "מכל עץ הגן אכול תאכל, ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו, כי ביום אכלכם ממנו מות תמותון".
כל בעלי החיים היו מחוץ לגן עדן. בגן עדן היו רק אדם וחוה, עצי הפרי והעשבים. אדם וחוה היו יוצאים מן הגן, משתמשים בבעלי החיים וחוזרים אל הגן.
08
קריאת שמות לבעלי החיים והנחש
הקדוש ברוך הוא ציווה על אדם הראשון לקרוא שמות לכל בעלי החיים. זו לא הייתה קריאה מקרית. אדם הראשון היה בעל מדרגה: הוא הסתכל על כל דבר וראה את השורש שלו.
יש בעלי חיים שבהם הזכר והנקבה נקראים בשמות דומים, כמו צב וצבה או אייל ואיילה. אבל אצל בעלי חיים אחרים השמות שונים, כמו חמור ואתון, שור ופרה. אדם הראשון היה צריך להבין את שורש הנפש ואת התיקון של כל בריאה, ולקרוא לה בשם המתאים.
בין בעלי החיים פגש אדם הראשון את הנחש. התורה מעידה עליו שהיה "ערום מכל חיית השדה", כלומר ערמומי וחכם מכל בעלי החיים.
הנחש היה עומד בקומה זקופה, לא כפי שאנו מכירים אותו היום. יש אומרים שהיה עומד על ארבע רגליים ויש אומרים על שתיים, אך בכל מקרה היה זקוף יותר מן הנחש של ימינו.
הנחש היה פיקח יותר מן השועל. הוא היה גם בעל החיים היחיד שדיבר ממש בלשון בני אדם. אדם הראשון ידע לדבר עם כל בעלי החיים בשפות שלהם, אבל הנחש דיבר בלשון הקודש, בעברית.
אדם הראשון השתמש בנחש למשימות שונות מחוץ לגן עדן: להביא לו דברים, לצוד, לבשל ולעשות שליחויות. הנחש היה השמש הנאמן של האדם. לאחר החטא אמרו חז״ל: "אוי, חבל על אותו שמש גדול".
בעלי החיים לא יכלו להיכנס לגן עדן, אך אדם הראשון הכניס לשם את הנחש. כך היה הנחש בעל החיים היחיד שנכנס עם אדם וחוה לגן עדן.
09
פיתוי הנחש וחטא עץ הדעת
הנחש ראה את אדם וחוה, קינא בהם והבחין בחיבור ביניהם. לפי הזוהר הקדוש, הסטרא אחרא, המכונה הסמאל, רכב על הנחש.
כאשר הנחש מצא את חוה לבדה, אדם הראשון ישן. הוא היה עובד את האדמה, מתפלל ודבוק בשרפי קודש. הנחש דיבר אל חוה וניסה לפתות אותה.
יש דעות שונות בחז״ל בעניין הפיתוי. יש אומרים, וכך עולה מפשט הזוהר, שהנחש בא עליה ממש. יש אומרים שאין הכוונה למעשה גשמי, אלא לפיתוי עמוק יותר. הנחש הקדמון לא היה דומה בדיוק לנחש שאנו מכירים כיום, אלא היה דומה לאדם בהרבה מובנים.
הפיתוי השכלי היה כך: הנחש אמר לחוה לאכול מעץ הדעת. חוה אמרה שהקדוש ברוך הוא ציווה שלא לאכול ממנו, כי ביום שיאכלו ממנו ימותו.
הנחש היה ערמומי והבין שחוה לא הבינה נכון את ציווי הבורא. הוא טען שהפירות עצמם רגילים, ושלא הפרי הוא סם המוות. יש אומרים שהפרי היה ענבים. לדבריו, המוות בא בעקבות המעבר על ציווי השם, ולא בגלל הפרי עצמו.
חוה הוסיפה גם את האיסור לגעת בעץ. יש אומרים שבעלה הוסיף לה את הפרט הזה, ויש אומרים שהיא הוסיפה אותו מדעתה. היא חשבה שאם הפרי מסוכן, אולי גם נגיעה בעץ תגרום למוות.
הנחש אמר לה: "לא מות תמותון", והסביר שהקדוש ברוך הוא אינו רוצה שהם יהיו כאלוהים יודעי טוב ורע. אם יאכלו מן העץ, ייפקחו עיניהם ויהיו דומים יותר לאלוקים.
הפיתוי לא היה רק מרד או תאווה. הנחש ניסה לשכנע את חוה שזו התעלות רוחנית, שהיא תבין יותר את האלוקות ותידבק יותר בבורא.
יש אומרים שהנחש דחף את חוה אל העץ. היא נגעה בו ולא קרה לה דבר, ולכן השתכנעה שגם האכילה לא תגרום לה נזק. היא אכלה מן העץ, ולאחר מכן פיתתה את אדם הראשון לאכול.
חוה פחדה שאם היא תמות ואדם יישאר בחיים, הוא ייקח אישה אחרת. לכן אמרה שהם נבראו יחד וימותו יחד. יש אומרים שפיתתה אותו בשעת תשמיש, ובסופו של דבר אדם הראשון אכל גם הוא מעץ הדעת.
10
הסתלקות האור והלבוש
ברגע שאדם וחוה חטאו, הסתלקו מהם הכתרים הרוחניים והאורות העליונים שהקיפו אותם. לפני החטא היה גופם עטוף באור, ובמקום הציפורניים שיש לנו כיום הייתה להם, כביכול, שכבת אור דקה וזכה שהקיפה את כל גופם.
הציפורניים שיש לנו כיום הן זכר לאותה ציפורן שהקיפה את כל הגוף. לאחר החטא הצטמצמה אותה ציפורן ונשארה רק בקצות האצבעות.
כאשר הסתלק מהם האור, אדם וחוה הסתכלו על גופם והתבוששו. הם הבינו שהם עירומים ולא ידעו כיצד לעשות בגדים או ממה להכין אותם.
הקדוש ברוך הוא התהלך בגן, ואדם הראשון שמע את קולו והתחבא בין עצי הגן. כששאל אותו הקדוש ברוך הוא היכן הוא, אמר: "את קולך שמעתי בגן ואירא כי עירום אנכי, ואחבא".
הקדוש ברוך הוא שאל אותו: "מי הגיד לך כי עירום אתה? המן העץ אשר ציוויתיך לבלתי אכול ממנו אכלת?" אדם הראשון לא הודה מיד, אלא אמר: "האישה אשר נתת עמדי, היא נתנה לי מן העץ ואוכל".
הקדוש ברוך הוא שאל את האישה, והיא אמרה: "הנחש השיאני ואוכל". לאחר מכן הקדוש ברוך הוא קילל את הנחש ואת האישה ואת האדמה. את האדם לא קילל ישירות, אלא אמר לו: "בזעת אפך תאכל לחם".
הקדוש ברוך הוא עשה לאדם ולחוה כתנות עור. זהו אחד החסדים הראשונים הכתובים בתורה, שהרי התורה תחילתה חסד וסופה חסד.
יש אומרים, כפי שמביא רש״י וכפי שכתוב בספרים, שכתנות העור היו לבוש גשמי מצמר ארנבים. הארנב הוא אחת מארבע החיות הטמאות שיש להן סימן טהרה אחד, ולכן הוא שייך לקליפת נוגה, שיש בה מעט טוב ואפשר לתקן אותה.
חז״ל אומרים שבתרגום התורה לתלמי המלך לא כתבו "ארנבת", מפני שלארנבת היה שם הדומה לשם אשתו, אלא כתבו "צעירת הרגליים".
הרב מזכיר גם את הסיפור על נבוכדנצר, שאכל ארנבת חיה כדי להפוך את עצמו לאכזר. צדקיהו ראה זאת ונשבע שלא לגלות. לאחר מכן התירו הסנהדרין את השבועה, הסוד התגלה לנבוכדנצר, והוא כעס ובא להחריב את ירושלים. כך הגמרא קושרת את חורבן בית המקדש הראשון לסיפור הארנבת.
לפי רש״י ולפי הקבלה, כתנות העור שעשה הקדוש ברוך הוא לאדם הראשון היו מצמר ארנבים.
11
קין, הבל והשלכות החטא
יש דעות שונות בשאלה אם אדם הראשון ידע שהוא אוכל מעץ הדעת. יש אומרים שהוא ידע, ובפרט לפי הדעה שחוה פיתתה אותו בשעת תשמיש. יש אומרים שהוא לא ידע.
גם אם לא ידע, הייתה עליו טענה: הוא היה צריך ללמד את חוה ולהסביר לה את ציווי השם בעומק גדול יותר, ואז ייתכן שלא הייתה חוטאת ולא הייתה גורמת לכל מה שקרה.
לאחר החטא, בתוך גופה של חוה התלבשה אותה אישה רוחנית טמאה, לילית, ובמחשבתו של אדם הראשון התלבשה הסטרא אחרא. בפעם הראשונה שהיו יחד לאחר החטא, הייתה במעשה תאווה ומחשבה לא טהורה.
מן החיבור הזה נולדו קין והבל. קין נולד עם תאומה אחת, ועם הבל נולדו שתי תאומות. זו אחת הסיבות לקנאת קין בהבל. הם נשאו את אחיותיהם לנשים, מפני שלא הייתה אפשרות אחרת להמשך העולם.
קין יצא מן המחשבה הטמאה ומן הטומאה שהתלבשה באדם, ואילו הבל יצא מן החיבור הטהור שהיה באדם וחוה קודם לכן. כך הייתה בפעם הראשונה חלוקה בין מי שנוצר מתוך תאווה וטומאה לבין מי שנוצר מתוך חיבור טהור.
לאחר חטא אדם הראשון נכנסו החטא, הטומאה והיצר הרע אל תוך האדם. לפני החטא הם היו חיצוניים לאדם, ואחרי החטא נכנסו לתוכו.
הקדוש ברוך הוא סילק את האדם מגן עדן. האדם נברא ביום השישי וחטא בשעות הראשונות, אך הקדוש ברוך הוא עשה איתו חסד: השאיר אותו בגן עדן במשך השבת, ורק במוצאי שבת סילק אותו.
במוצאי שבת הסתלק כל האור שהיה עליו, והוא גורש מגן עדן. זו אחת הסיבות שבהבדלה מסתכלים על הציפורניים ומברכים "בורא מאורי האש": אנו זוכרים את האור ואת הלבוש העליון שאיבד אדם הראשון במוצאי שבת.
12
הלקח הראשון: אין מעשה קטן
אדם הראשון מלמד אותנו שלא משנה כמה גדולה הנשמה שלך, אתה יכול ליפול. אדם הראשון היה יציר כפיו של הקדוש ברוך הוא, ואין מדרגה גדולה מזו, ובכל זאת הוא חטא.
בכל מדרגה רוחנית שתהיה לאדם תמיד יהיה ניסיון. אדם צריך לעמול קשה, לחשוב היטב לפני כל מעשה ולא לזלזל בשום דבר.
יש דברים שנראים קטנים, אך ההשלכות שלהם עצומות. יש אנשים שהרסו את הבית שלהם בגלל שטות קטנה, מעשה שאילו היו נמנעים ממנו היו יכולים לחיות עם בן או בת הזוג עוד עשרות שנים טובות.
אין מעשה קטן. כל מעשה יכול להכריע את העתיד שלך ואת העתיד של העולם כולו. צריך להעריך כל פעולה ולחשוב עליה כעל דבר חשוב, חמור וקריטי.
המתג בקיר קטן, אך הוא יכול להדליק את כל אורות הבית. אם מורידים אותו, הוא מכבה את הכול. כך גם במעשיו של האדם: כל מעשה מדליק או מכבה משהו.
לכן אדם צריך ללכת בדרך השם, לעשות את הטוב, ולדעת שקטן כגדול, דין פרוטה כדין מאה. אין לזלזל בשום מעשה.
13
הלקח השני: אחריות ותשובה
עיקר הטעות של אדם הראשון, לפי דברי חז״ל שהרב מביא, לא הייתה רק אכילת עץ הדעת, אלא העובדה שלא עשה תשובה.
לפי רוב המפרשים, אדם הראשון לא ידע שהוא אוכל מעץ הדעת. חוה התפתתה על ידי הנחש, והוא קיבל ממנה את האוכל. אדם צריך להאמין לאשתו, במיוחד בעניינים מסוימים.
לדוגמה, בדיני נידה, כאשר אישה סופרת שבעה נקיים, הבעל אינו מתערב בספירה. היא נאמנת לומר שעברה את הספירה ושהיא צריכה לטבול.
כך גם בעניין האוכל: כאשר אישה מגישה לבעלה אוכל ואומרת לו שהוא כשר או חלק, היא נאמנת. כך נפסק בשולחן ערוך.
לכן, אם אדם הראשון לא ידע, לכאורה היה אנוס. אבל כאשר הקדוש ברוך הוא שאל אותו: "המן העץ אשר ציוויתיך לבלתי אכול ממנו אכלת?", הוא היה צריך לומר: כן, ריבונו של עולם, לא ידעתי, אני מצטער, חטאתי ולא בדקתי ולא הסברתי לה את ציווי השם כראוי.
במקום להודות, הוא אמר: "האישה אשר נתת עמדי, היא נתנה לי מן העץ ואוכל". הוא לא אמר אפילו פעם אחת "חטאתי" ולא הודה.
הגמרא אומרת שאדם הראשון היה כופר בטובתו של הקדוש ברוך הוא. הקדוש ברוך הוא אמר: "לא טוב היות האדם לבדו, אעשה לו עזר כנגדו", וכאשר נתן לו את העזר, אדם הראשון האשים אותו מיד.
המשמעות היא שאדם צריך לקחת אחריות על הזוגיות. נכון שהאישה חטאה לפניו, אבל אדם הראשון היה צריך לומר: אנחנו חטאנו. זוגיות אמיתית ושותפות אמיתית הן בטוב וברע. אין מצב שבו מרוויחים יחד וכשמפסידים רק אחד אחראי.
החטא של אדם הראשון היה כפיות טובה. הוא היה צריך לשמוח באשתו ולהודות לקדוש ברוך הוא על השותפות איתה, מפני ששלמות האדם היא בזכר ובנקבה.
14
כוח התשובה ותכלית התיקון
התשובה קדמה לעולם. יש עשרה דברים שנבראו קודם שנברא העולם, ואחד מהם הוא התשובה.
הקדוש ברוך הוא ברא בתוך הבריאה מנגנון שנקרא תשובה. התשובה מאפשרת לאדם ללחוץ על כפתור של התחלה מחדש, לנקות את הכול ולהתחיל מחדש.
הקדוש ברוך הוא הקדים תרופה למכה. הוא ידע שהאדם יעמוד בניסיון ושיהיה בו יצר הרע, ולכן ברא מנגנון שאם אדם תופס את עצמו, מבין את הטעות ורוצה להתחדש, הוא יכול להתחיל מחדש.
אדם הראשון היה צריך להשתמש בכוח הזה, לומר: חטאתי להשם, הייתי צריך לבדוק ולהסביר לה את ציווי השם, ולא הייתי צריך לאכול מעץ הדעת. גם אם הייתי אנוס ולא ידעתי, הייתי צריך להודות.
אדם שעושה תשובה באמת, הקדוש ברוך הוא פותח איתו דף חדש. זה פלא גדול.
אדם וחוה לא מתו באותו היום. נאמר: "ביום אכלך ממנו מות תמותון", וחז״ל מסבירים שיום של הקדוש ברוך הוא הוא אלף שנה, כפי שנאמר: "כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול". לכן נגזר עליהם למות בגיל אלף.
אדם הראשון מת בגיל תשע מאות ושלושים. חז״ל אומרים שהקדוש ברוך הוא הראה לו את הדורות העתידים לצאת ממנו, והוא ראה את נשמת דוד המלך, שהיה עתיד למות ביום השלושים ללידתו. אדם הראשון נתן לו שבעים שנה מחייו, ולכן דוד המלך חי שבעים שנה.
הקדוש ברוך הוא כביכול נמלך במלאכים, או, כפי שכותב רבי יהודה פתיה, דיבר עם עצמו. התורה משקפת את מחשבתו: "נעשה אדם בצלמנו כדמותנו".
האדם מחובר בנימי נשמתו למערכות שמימיות רבות. כל העולמות, השפע והאורות תלויים במעשיו. בהמה אינה משפיעה על המערכות הרוחניות באותה צורה, אך האדם מחובר אליהן.
כאשר אדם הראשון חטא, הוא פגם באדם העליון, באדם קדמון, שממנו משתלשלים האורות לשאר המערכות. בכך הוא שלח את העולם כולו למערכת של תיקונים.
כל ששת אלפי שנות העולם נועדו להחזיר את הבריאה, באמצעות מצוות ותיקונים רבים, למצב המתוקן שהיה לפני חטא אדם הראשון. כשיבוא המשיח, בעזרת השם, יהיה זה סימן שאנו קרובים להשלמת התיקון.
בסוף כל התיקונים נחזור למדרגת אדם וחוה שלפני החטא. גם אז יהיה ניסיון: האם נחזור שוב למצב של חטא ותיקונים, או שנמשיך לחיי נצח.
15
עומקה של התורה
זהו רק חלק קטן מאוד מן הסודות של פרשת בראשית. כמה יפה הפרשה וכמה דברים יש בתורה הנפלאה שלנו.
אנשים מחפשים חכמות במקומות שונים. כתוב: "חכמה בגויים תאמין", יש חכמה בגויים, אבל צריך לדעת שאם אדם מתעמק בתורה, אין דבר שאין בה.
חז״ל אומרים, ובן בג בג אומר במשנה באבות: "הפוך בה והפוך בה דכולא בה". הכול נמצא בתורה.
לכן צריך לנצל את הזמן, ללמוד את התורה לעומק, להתעמק בה ולעיין בה. יש בה חכמות אדירות, מפני שהיא תורת האלוקים, וכל דבר בה הוא אלוקות ממש. היא עמוקה מני ים, רחבה ועמוקה מאוד.
16
סגולות להתרחק מעצבות
יש היום הרבה אנשים עצובים, מכל מיני סיבות. יש שתי סגולות שעוזרות לאדם להתרחק מעצבות.
רבי נחמן כותב בספר המידות שסגולה להעביר את העצבות היא לאכול תמרים. לא רק במוצאי שבת; תמרים באופן כללי מעבירים עצבות.
במסכת שבת נאמר שבמוצאי שבת צריך "חמין במוצאי שבת, מלוגמא" – לשתות או לאכול דבר חם במוצאי שבת, כגון מים חמים, תה או קפה. הגמרא אינה מפרטת לאיזו רפואה הדבר מועיל, ומשמע שמדובר ברפואה באופן כללי.
בספר דברי יצחק מובא בשם רבי זושא מנאפולי שהכוונה היא לרפואה מעצבות. אדם שיש לו דיכאון או עצבות, שתיית דבר חם במוצאי שבת מועילה לו לרפואה.
הוא נותן רמז בפסוק: "ומחבש לעצבותם". המילה "מחבש" היא ראשי תיבות של "חמין במוצאי שבת מלוגמא".
עצבות היא מרה שחורה, והיא דבר רע ומזיק מאוד. זה מה שקרה לאדם הראשון לאחר החטא: הוא נכנס לעצבות, פרש מאשתו מאה ושלושים שנה, ובעקבות זאת קרו דברים לא טובים.
אדם צריך לסלק מעליו את העצבות, אפילו בענייני שטות. אפשר לספר בדיחות, לשמוע בדיחות ולעשות דברים שישמחו אותו; העיקר להסיר את העצבות.
צריך להשתדל להיות שמחים בחלקנו, לעשות דברים שמביאים שמחה ולחשוב טוב. גם אדם שחטא צריך לזכור את הכוח האדיר של התשובה.
בעזרת השם שנתבשר כולנו בבשורות טובות. אמן ואמן. ערב טוב, בשורות טובות ושבוע טוב.